הטרנד והפער של דור החמישים פלוס

חברים ולקוחות יקרים, בפוסט הקודם כתבתי שהעולם יהיה שייך לזקנים. מאחר שקצב התבגרות האוכלוסייה צפוי לגדול בעשורים הבאים, העולם יהיה שייך לגיל הזהב. אבל אופס, יש כאן בעיה. הבעיה היא השפה שלנו. היא אינה מספיק עשירה כדי לתאר את שלבי הבגרות החדשים והשינוי המתרחש למולנו. אתה צעיר או מבוגר, ולאחר מכן כבר בגיל השלישי שלא לומר קשיש או ישיש. לכל אלה קונוטאציות של רגרסיה מנטאלית ופיסית וסטיגמות מיותרות.

ומאחר שלדעתי הטרנד הצפוי להתחזק בעתיד הלא רחוק נושא איתו יותר חוכמה ובינה וגם פוטנציאל כלכלי של אנשים מנוסים בשיא תפרחתם, עם ידע עצום וכישורי על - חסרה לנו טרמינולוגיה. ממש כשם שלאינואיטים מילים רבות (יש האומרים כמאה) כדי לתאר שלג, זאת ועוד - השפה האנגלית עברה מאסקימואים לאינואיטים מאחר שהמינוח אסקימו הפך להיות politically incorrect.

אבל לפני הפתרונות אני חוזר למסקנות המעניינות של האום על התבגרות האוכלוסייה העולמית.

הנה החלק השני שלהן:

עם הגידול בשיעורים היחסיים של האוכלוסייה המבוגרת (60 ומעלה) גם מאפייניהם הדמוגרפיים משתנים. הנתונים מראים כי קבוצת הגיל +80 הנה באופן עקבי הקבוצה בעלת שיעורי הגידול הגבוהים ביותר. במקביל, במרבית המדינות מספרן של הנשים המבוגרות עולה על זה של הגברים, כך שהבעיה הופכת להיות במידה מרובה בעייתן של נשים מבוגרות. לדוגמה, בישראל תוחלת החיים הממוצעת של נשים היא 83.6 ושל גברים 80.

במקביל לתופעות אלה, ההשתתפות בכוח העבודה של האוכלוסייה המבוגרת יורדת. שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר במדינות הפחות מפותחות, אולם המגמה ברורה - רמות נמוכות יותר של פעילות כלכלית בקרב אנשים מבוגרים כמעט בכל מקום. גם העלייה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של נשים אינה מדביקה את קצב הירידה בקרב האוכלוסייה המבוגרת. למרות שרמות נמוכות יותר של השתתפות בכוח העבודה בקרב מבוגרים מצביעות על רמות גבוהות יותר של ביטוח סוציאלי, הן עשויות לנבוע מגורמים כגון מחסור באפשרויות תעסוקתיות או התיישנות המיומנויות והידע. מנגד, הדורות המבוגרים הבאים מביאים איתם גם רמות גבוהות יותר של השכלה, בריאות ומצב סוציו-אקונומי.

בעשורים האחרונים, במדינות רבות בהן חלה התבגרות מואצת של האוכלוסייה, התרחשה גם צמיחה כלכלית ניכרת. חלק מהמדינות הרחיבו וגיוונו את המערכות הסוציאליות ומערכות הבריאות שלהן, כך שבאופן כללי רמת החיים של המבוגרים והצעירים עלתה במקביל. אולם למרות המאמצים הללו האוכלוסייה המבוגרת המשיכה לגדול בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייה הצעירה. זאת ועוד - פרישה מוקדמת של אנשים מכוח העבודה הוסיפה על הביקוש למערכות סוציאליות מתקדמות יותר.

המאה ה-21 עדה להתבגרות מואצת של האוכלוסייה ביחס למאה הקודמת. ברמת העולמית, אחוז בני השישים פלוס גדל במחצית השנייה של המאה ה-20 מ-8 ל-10 אחוזים. במחצית הראשונה של המאה ה-21 אחוז זה צפוי לגדול לכ-21%-25% בממוצע כלל עולמי, כשבישראל ובמדינות המפותחות הוא צפוי להגיע לכ-25%-30% ובחלק מהמדינות אף יותר מכך. המדינות המפותחות תגענה לשלב שבו האוכלוסייה תתבגר בפרק זמן קצר יותר מאשר בעבר. במדינות רבות התופעה לא תצליח להדביק את קצב הצמיחה ברמת החיים.

האתגר לעתיד לבוא הנו להבטיח שאנשים בכל מקום יוכלו להתבגר ולהזדקן בביטחון ובכבוד ולהמשיך להשתתף בחברה כאזרחים מלאי זכויות. בו בזמן זכויותיהם של המבוגרים צריכים לתאום לאלה של הדורות האחרים תוך טיפוח ועידוד היחסים ההדדיים בין הדורות.

מקור: shutterstock

עד כאן התובנות והמינוחים של האום הנובעים מנתוני המאקרו, שחלקם מעט מיושנים לטעמי.

ללא ספק, לאדם בן 50 שמאחוריו 30 שנות צמיחה והתפתחות בחייו הבוגרים, יש לפחות עוד 30 שנה להביא ערך לעצמו ולסובבים אותו, ללא כל קשר לפנסיה שלו.

אומר זאת כך: הפער המשמעותי באמת הוא בין הפוטנציאל האדיר של בני החמישים והשישים והשבעים והשמונים פלוס המנוסים והמוכשרים, שכוחם בחברה גדל וימשיך לגדול, לבין חוסר המודעות לפוטנציאל הזה - המתבטא הן בהתנגדות שוק העבודה להעסקתם כשכירים והן בקושי של האנשים עצמם לבצע טרנספורמציה מנטאלית.

מכאן ניתן לזהות שדה נרחב לעשייה שיש בה כדי להניע את הכלכלה קדימה, עשייה שיכולה ליצוק תוכן הן לאופני העסקה מגוונים והן להכשרה וליווי חדשניים.

אז איך עושים את זה?

נראה לי שהצעד הראשון הוא לפתח ולהעצים את השיח על הפער הזה. בשלב זה הבלבול והתסכול הנובעים מאי העשייה בנושא גדולים. בואו נהיה בהם לרגע. כי המפנה המתבקש דורש הפניית תשומת לב ומשאבים לאזור שהוא נכון לעכשיו ובמידה רבה אזור של עיוורון.

רעיונות? מחשבות?

שלכם, רפי

מקור דוח האום: World Population Ageing: 1950-2050, Copyright © United Nations