פוסטים

מציג פוסטים מתאריך 2015

הזקנים יוצאים מהארון

תמונה
בכנס משאבי אנוש השנתי שהסתיים היום נשאתי דברים במושב "ששש... מגוונים כאן" שעסק בהעסקת אוכלוסיות מגוונות. לפניכם ההרצאה במלואה על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גיוון והכלה במקום העבודה? על צדק חברתי או על תועלת לארגון? והאם יילכו יחדיו? אם מדברים על צדק חברתי, צריך להבחין בין שני סוגים של צדק: חלוקתי והכרתי. זוהי אבחנה שנעשתה על-ידי פרופ' ננסי פרייזר, שלפניה, במשך שנים, התעסקו בפן החלוקתי בלבד, כלומר בשאלה איך צריך לחלק מחדש את העוגה הכלכלית כך שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו. אבל מסתבר שזה לא מספיק. כי גם אם נדאג לרווחה כלכלית לכל המבוגרים – לא נפתור את תחושת ההשפלה הקשה שלהם. לא בגלל שהם במצוקה כלכלית – אלא כי החברה לא סופרת אותם. היא מבזה אותם. מפלה אותם. מתייגת אותם. מבנה אותם חברתית במונחים של חסרי יכולת. לא רלבנטיים. בלתי יעילים. זהו חוסר צדק הכרתי, או מה שאנחנו קוראים היום – ביטויים של גילנות. ואחת הדוגמאות הכי מובהקות וחזקות להבניה החברתית השלילית של הזקנה היא חובת הפרישה. כי אם יש מצב שבהגיעך לגיל כרונולוגי מסוים, בלי קשר ליכולות, לכישורים או לרצו

תתחילו להקשיב לעובדים

תמונה
תהליכי משוב והידברות אינטגרטיביים ומחויבות לתהליכי שיפור תוך כדי תקשורת דו-סטרית מותאמת בארגון, עשויים למנוע סיטואציות של חוסר קשב מצד ההנהלה באקלים יחסי עבודה מוקצן אינטרסים • כמה מחשבות על הדרך המיטבית להנהגת יחסי העבודה בארגון עם תום מאה ימי החסד של ממשלת נתניהו הרביעית, אין במשק ציפייה לבשורות טובות בכל הנוגע לכינונה של מערכת יחסי עבודה טובה ובריאה. אם ננסה לעמוד על האינטרס המצרפי של העובדים, הרי שלאחר שגל של התאגדויות עובדים שטף את המשק בשנתיים האחרונות, אנו ניצבים בפני שלב נוסף שבו העובדים (האזרחים) מצפים למעשה לאתחול של חלוקת ההון והמשאבים. משבר הדיור המתמשך, משבר מגה והטלטלה הצפויה בענף הבנקאות הם דוגמאות למאפיינים של משק שבו הצרכן התובעני והפחות-ופחות סלחן מכתיב את סדר היום הכלכלי. ממשלת נתניהו הרביעית. אינה מבשרת מערכת יחסי עבודה טובים אני מעריך כי בתקופה הקרובה נחזה בשורה של שינויים דרמטיים שיעברו על המשק בדרך לביסוסה של מציאות חברתית מספקת יותר. ובינתיים, על הפרק עומדות כוונות הממשלה להוציא לפועל תהליכי הפרטה, כשמתווה הגז והפרטת הנמלים הם המרכזיים שבהם. ס

דרוש: ארגון עם ראש פתוח

תמונה
איך זה שאין היום ולו ארגון אחד המעסיק את דור הבגרות המאוחרת תחת מדיניות ארגונית ברורה של העסקה רבגונית? כמה מחשבות על דברים שנשאתי בכנס איגוד היועצים התעסוקתיים בחמישי האחרון נשאתי דברים בפאנל של כנס איגוד היועצים התעסוקתיים (אילת) שהוקדש לבני ארבעים-פלוס בשוק התעסוקה. תכננתי לפתוח את דברי בהצגת תמונה ששווה אלף מילים, קולאז' תמונות של "המבוגרים החדשים" אותן אספתי, ידוענים מתחומים שונים – נבחרי ציבור, אנשי עסקים, אנשי רוח, שגילם הממוצע נושק לשמונים – אנשים שעשייתם מדברת בעד עצמה, המציבים בפנינו מראה ומספרים את הסיפור כולו. אבל המסר עבר גם בלי התמונה. שמחתי שהגעתי לדבר בפני פורום היועצים התעסוקתיים. חשבתי לעצמי שגם הם צריכים להחליף דיסקט ולחשוב אחרת. הפער בין רגשי הנחיתות של בני הארבעים-חמישים פלוס שנקלעו למשבר תעסוקתי לבין מציאות חייהם של אנשים רבים שעבורם חציית גיל הפנסיה היא מאורע טכני בלבד, מצריך כנראה טיפול עמוק. המבוגרים החדשים. לא משחקים ברידג' אולם כבר מכותרת הכנס הבחנתי בשיבוש הרווח באבחון הבעיה. ההתייחסות לבני הארבעים-פלוס כמקשה אחת פוגעת ביכ