דרוש: ארגון עם ראש פתוח
איך זה שאין היום ולו ארגון אחד המעסיק את דור הבגרות המאוחרת תחת מדיניות ארגונית ברורה של העסקה רבגונית? כמה מחשבות על דברים שנשאתי בכנס איגוד היועצים התעסוקתיים בחמישי האחרון נשאתי דברים בפאנל של כנס איגוד היועצים התעסוקתיים (אילת) שהוקדש לבני ארבעים-פלוס בשוק התעסוקה. תכננתי לפתוח את דברי בהצגת תמונה ששווה אלף מילים, קולאז' תמונות של "המבוגרים החדשים" אותן אספתי, ידוענים מתחומים שונים – נבחרי ציבור, אנשי עסקים, אנשי רוח, שגילם הממוצע נושק לשמונים – אנשים שעשייתם מדברת בעד עצמה, המציבים בפנינו מראה ומספרים את הסיפור כולו. אבל המסר עבר גם בלי התמונה. שמחתי שהגעתי לדבר בפני פורום היועצים התעסוקתיים. חשבתי לעצמי שגם הם צריכים להחליף דיסקט ולחשוב אחרת. הפער בין רגשי הנחיתות של בני הארבעים-חמישים פלוס שנקלעו למשבר תעסוקתי לבין מציאות חייהם של אנשים רבים שעבורם חציית גיל הפנסיה היא מאורע טכני בלבד, מצריך כנראה טיפול עמוק. המבוגרים החדשים. לא משחקים ברידג' אולם כבר מכותרת הכנס הבחנתי בשיבוש הרווח באבחון הבעיה. ההתייחסות לבני הארבעים-פלוס כמקשה אחת פוגעת ביכ