הדמעות המרות של הוויתור על הפנטזיה

צילום: Strand Releasing | הפצה: Diaphana distribution | באדיבות François Ozon

פטר פון קאנט | ביקורת סרט | הפקה ובימוי: פרנסואה אוזון | צרפת 2022 | 85 דקות | שחקנים: דניס מנושה, איזבל אג'אני, חליל גרביה, חנה שיגולה, סטפן קרפון

ציון בסולם אפלר-ח'טאב: 9

קשה להחליט אם פטר פון קאנט, סרטו החדש של פרנסואה אוזון, הוא יצירה מלודרמטית דקדנטית על אהבה בלתי אפשרית, או סאטירה קאמפית נוקבת על תרבות הסלבריטי החלולה. זהו סרט שהוא מכל מקום מחווה רוויית רפרנסים קולנועיים לריינר ורנר פאסבינדר, שסרטו "הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" מ-1972 שימש מקור השראה לעיבוד חופשי שלו, בהשתעשעות מגדרית של הדמויות המרכזיות שהפכו מנקבות לסביות לזכרים הומואים. אפשר גם לומר שזהו סרט הומוסקסואלי על יחסים סאדו-מזוכיסטיים (בשלישייה) עם אפיל של שנות השבעים, נטול הפוליטיקה של הזהויות, שואת האיידס וגלי הפמיניזם העדכניים.

פטר פון קאנט (דניס מנושה), הדמות הראשית, המוצג בסרט כבמאי בשיא תהילתו, חובב החיים הטובים, השתויים והמסוממים, חולק את דירתו המסוגננת עם עוזרו האישי קארל (סטפן קרפון), שמקבל על עצמו לחלוטין את תפקיד העבד הנרצע. השחקנית הדגולה בעיני עצמה סידוני, כוכבת סרטיו של פטר, שמצידו מעריץ דווקא את רומי שניידר, מכירה לפטר את אמיר (חליל גרביה), בחור סקסי וטרנדי אך חסר אמצעים בן 23. פטר מתלהב, מתאהב בו מייד ולוקח אותו תחת חסותו, תוך הבטחה להפכו לכוכב הבא של סרטיו. סידוני מגולמת על ידי איזבל אג'אני ("סיפורה של אדל ה.", "קאמי קלודל") בת ה-67 שנראית כאן מתוחה במיוחד, בקושי הייתם נותנים לה 40, וראויה לחמלה כדיווה דרמטית עם מחוות גדולות מהחיים. אמיר ופטר עוברים לרומן אינטנסיבי, אבל זה לא מחזיק יותר מדי זמן.

צילום: Strand Releasing | הפצה: Diaphana distribution | באדיבות François Ozon

קארל צופה במתרחש ושותק כמעט כל הסרט, נועץ בנוכחים מבטים סרקסטיים ומקליד במופגנות מוגזמת וללא הרף במכונת הכתיבה את מה שרואות עיניו. הוא נראה כמגשים את ייעודו כאשר הוא נמצא תדיר בעמדת כוננות לשרת את אדונו ולמלא אחר פקודותיו, שעיקרן מזיגת שמפנייה ואספקת קוקאין. אין ביחסים הסאדו-מזוכיסטיים האלה אלימות פיזית אלא התעללות והשפלה רגשית ונפשית, שנדמות חזקות ועוצמתיות יותר מכל סטירה או קשירה בשלשלאות. הדרמה המתרחשת לנגד עינינו ומתועדת על ידי קארל תהפוך ככל הנראה לסרט הבא של פון קאנט עצמו, שגם מזכיר באופן מודע בממדיו את פאסבינדר, מקור ההשראה של הבמאי.

הדמויות המרכזיות, ובמיוחד פטר, קארל וסידוני, משחקות בתיאטרליות מוגזמת. פטר משליך את תשוקותיו אל עבר אמיר (הו, אני אוהב אותך ולא יכול בלעדיך, בליווי הנפת הגפיים הנדרשת), מושא אהבתו האובססיבית, שאינו מסוגל להכילה ומשדר צורך בספייס. חברי רון ישועה, במאי ומחזאי ושותף לכתיבת ביקורת זו לאחר הצפייה בסרט, טוען שטעות בידי. הוא (וגם אני, במחשבה שנייה) מכיר אנשים במקצועות הבמה שהם דרמה קווינס אמיתיים גם בחיים הכי אינטימיים שלהם. לפיכך, המשחק כאן אינו מוגזם במתכוון, אלא נועד לשרטט אנשים מכורים לחיי זוהר שזוהי מהות התנהגותם. האהבה שהם חווים או משתוקקים לחוות חייבת להיות מוחצנת וגדולה מהחיים, אחרת לא תשרת את צרכיהם הנרקיסיסטיים.

צילום: Strand Releasing | הפצה: Diaphana distribution | באדיבות François Ozon

מכיוון שהבמאי הוא פרנסואה אוזון שמאחוריו סרטים קוויריים כמו "מאהב כפול" (2017), "קיץ 85" (2020), ו"הזמן שנשאר" (2005), וגם עיבוד קולנועי ל"טיפות על אבנים לוהטות" (2000) שכתב פאסבינדר, אי אפשר לצפות שיברא הומו קולנועי בלי דמות האמא. הפעם זוהי אימו של פטר שמגלמת חנה שיגולה המזדקנת. היא באה לנחם את בנה בסצנה שמתכתבת בטשטוש גבולות מופגן עם חוויותיה בסרט המקורי שבו גילמה את דמות המאהבת. עם זאת, למרות שהסרט עוסק באהבה (ובחוסר היכולת לממשה) בין גברים, אין בו חומר קווירי מגויס כמו למשל, ב"עקומים", ב"הכי גאים שיש" או בסרטי איתן פוקס. אולי זה המקום לתהות האם כל סרט שבו הגיבורים הם הומואים הוא בהכרח סרט קווירי.

פטר פון קאנט ראוי להיכנס לרשימת סרטי להט"ב משובחים, שהם גם בעלי היבט פילוסופי המעורר שאלות של מהי אהבה וכיצד לממשה. הנרטיב המוביל מתאר אדם עם אגו לפחות כמו זה של זפירלי, הבמאי הנודע מהחיים האמיתיים, שמבחינתו מערכת היחסים האידיאלית יכולה להתממש רק בפנטזיה. לכן אמיר ממהר לאדם הבא שאיתו ינהל יחסי ניצול-משיכה מזויפים לפרק זמן מוגבל. פטר מתאבל, אך מוותר בשלב מסוים על תאוותו לאמיר. הוא לא יכול בלי הפנטזיה שהוא. הוא נשאר איתה, ומעדיף לצפות באמיר ולנסות לגעת בו דרך מסך הצלולואיד בלבד. אמיר, מצדו, מתפכח בהבינו שפספס את אהבת חייו. מרוב ייאושו ונכזבות אהבתו, פטר מציע לקארל לעבור למערכת יחסים מסוג אחר, אך קארל לא מסכים להפר את ההסכם ועוזב, כנראה לאדון הבא שאיתו יוכל לממש את הפנטזיה שלו כעבד.