למה נורית הירש לא יוצאת לי מהראש?

חברים ולקוחות יקרים, כבר אי אפשר להתעלם מהשיח החדש על עולם העבודה העתידי, שצובר תאוצה מרשימה בשבועות האחרונים. אני מצטרף היום לשיח הזה, והחלטתי כי ראשית לכל אתייחס לפן הדמוגראפי שלו. מדוע? כי נראה לי שלא כולנו תופסים כמה הוא דרמטי.

מספיק אם נסתכל סביבנו כדי שנבין כי חיים בקרבנו אנשים מבוגרים יותר בשיעור ניכר ומואץ יותר. הנשיא פרס הוא הדוגמא האולטימטיבית למישהו שמביא ערך עצום גם בגיל 91. אבל ברור שהוא רק סמל. לא מזמן צפיתי בראיון עם פרופ' רות בן ישראל (83) שסיפרה על החלטתה לזנוח קריירה משפטית מפוארת לטובת הגשמת חלומות הנעורים שלה. כעת היא מחליפה עיסוק כל חמש שנים - ממשפטנית לציירת, רקדנית ומוסיקאית.

רות בן ישראל רוקדת

דוגמה אחרת היא נורית הירש שכבר כמה ימים לא יוצאת לי מהראש. צפיתי בחג בערב משיריה ולא האמנתי שכך נראית אישה בת 72! היא נראית אולי כמו חברותי בנות החמישים! ואז הלכתי והוצאתי מהמגירה תמונה של אבי כשהיה בערך בגילי (אוטוטו 55). וזה שוב הלם בי. הפער הוא מדהים. וזה לא קשור רק למראה החיצוני או לקוסמטיקה. זה מבטא משהו פנימי עמוק.

נורית הירש

אז מה זה אומר עלינו? המחשבה הבאה צריכה להיות כיצד העולם נערך לנוכח השינויים המתחוללים לנגד עינינו והאם יש כאן בכלל מישהו שמסתכל על זה רחב.

ד"ר צבי לניר, החוקר את הנושא והחל לאחרונה בסדרת הרצאות אינטרנטיות תחת הכותרת הגיל הנעלם, אומר כי רובנו מתייחסים לשנות החיים המתווספות לנו כתוספת גילית ואיננו מבינים שהמשמעות של התוספת הזאת אינה בעיקרה כמותית אלא דווקא איכותית. מתהווה תקופת חיים חדשה, השונה בתכלית הן מן הזקנה והן מתקופת הבגרות הראשונה שלנו, תקופה שלניר מכנה הבגרות המאוחרת. המאפיין הייחודי העיקרי של תקופת חיים זו הוא שזוהי תקופת יצירתיות חדשה בחיי האדם, שנובעת מתהליכים חדשים של אינדיבידואציה שמתרחשים בה, כמו גם מיכולות קוגניטיביות המתפתחות דווקא בגילאים אלה. יש כאן פוטנציאל שאם נבין את משמעותו הוא יוכל להפוך על פניהם היבטים חשובים של עולמנו – האישי, החברתי, הכלכלי והתרבותי. 

במקביל מתפתח ברשת שיח על שינויים בעולם העבודה של קבוצות גיל מוקדמות יותר - ארבעים פלוס וחמישים פלוס, שינויים המשפיעים על אופי התעסוקה, תפיסת הקריירה והאופק הפנסיוני של קבוצות רחבות. ניצנים לשיח הפורה אפשר למצוא בבלוג של נירית כהן ובעוד מגוון ערוצים ומיזמים, חלקם עסקיים. בבלוג של נירית תוכלו למצוא הפניות לקבוצות המטפלות בהיבטים השונים של התופעה.

ד"ר צבי לניר

אבל בדרך לדיון הזה, שיש בו פוטנציאל התלהטות לא קטן, נדמה לי שיש משהו שדילגנו עליו. בצוות האסטרטגי של עמותת משאבי אנוש שבה אני משתתף גילינו זירה רחבה של מחקרים שביצעה היחידה הכלכלית-חברתית של האום ברמה העולמית. הממצאים הם מאירי עיניים. בחרתי להביא בפניכם את המסקנות מרחיקות הלכת של האום כשהחידוש שבהן טמון בהתייחסות לתהליך מתמשך ולא לצילום מצב כפי שאולי קל לחשוב.

האום מתאר את התבגרות האוכלוסייה העולמית על פני מאה שנים - בין 1950 ל-2050 וצופה כי קצב ההתבגרות הזה יגדל בשנים ובעשורים הבאים. במילים אחרות, העולם יהיה שייך לזקנים.
בדוח עצמו ניתן למצוא שלל נתונים על כל המדינות ובכלל זה על ישראל.

אז הנה תמצית המסקנות (חלק ראשון):

דוח האום מגלה כי התבגרות האוכלוסייה היא חסרת תקדים (ללא השוואה להיסטוריה) וכי המאה ה-21 תעמוד בפני הזדקנות מואצת. התופעה היא כלל עולמית והיא מתפשטת ומתרחבת כפונקציה של זמן (היא איננה תמונת מצב קיימת), אם כי ישנם הבדלים בין מדינות בשלבי התהליך ובקצב השינוי. במדינות שבהן הוחל בתהליך מאוחר יותר יהיה פחות זמן התאמה למציאות החדשה. כמו כן התבגרות האוכלוסייה היא תופעה מתמדת - אנחנו לא נחזור למציאות שאפיינה את הדורות הקודמים - אשר לה השלכות עמוקות על אספקטים שונים של החיים האנושיים.

למעשה, התבגרות האוכלוסייה העולמית הנה תוצר לוואי של שינוי דמוגרפי שבו הן שיעורי התמותה והן שיעורי הילודה נמצאים בירידה. שיעור הילודה נמצא מתחת לשיעור התחלופה הדורי בכל המדיניות המתועשות. במדינות הפחות מפותחות הירידה בילודה החלה מאוחר יותר אך בקצב גבוה יותר בהשוואה למדינות המפותחות יותר. בכל המדינות אנשים נוטים לחיות עד גילאים מבוגרים יותר והשינוי מתחולל בקצב גבוה יותר מבעבר.

האוכלוסייה המבוגרת גדלה בשיעור גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית. במונחים אבסולוטיים, מספר האנשים המבוגרים (60 ומעלה) שילשה את עצמה ויותר מכך, ב-50 השנים האחרונות. בעשורים הבאים קצב זה צפוי לגדול. במונחים יחסיים, אחוז המבוגרים יכפיל את עצמו ויותר מכך בחצי המאה הקרובה. אחוז המבוגרים גדול יותר במדינות היותר מפותחות, ובמקביל לכך קבוצת הגיל המבוגרת גדלה בקצב גדול יותר במדינות הפחות מפותחות.

כתוצאה מכך, משתנה היחס צעירים-מבוגרים. במדינות היותר מפותחות אחוז המבוגרים כבר עולה על אחוז הילדים, ועד 2050 צפוי להיות כפול ממספר הילדים. במדינות הפחות מפותחות השינוי בהתפלגות הגילאית עדיין איטי, אבל צפוי להיות מהיר יותר בעשורים הבאים.

המבט המקרו-כלכלי של התופעה ממחיש את עוצמתה: גידול ביחס התלות של הגיל המבוגר מראה מצב שבו מספר גדול יותר של מקבלי קצבה פוטנציאליים מקרנות בריאות ופנסיה (גילאי 65 ומעלה) ייתמך על ידי מספר קטן יחסית של תורמים פוטנציאליים (גילאי 15-64). בכדי לשמור על תזרים יציב לקבוצות המבוגרות, למגמה זו השלכות על הנטל הכלכלי של האוכלוסייה המועסקת, במונחי מיסוי או תרומות אחרות. גם ירידה חדה בתלות צעירים בבוגרים לא תספיק בכדי לממן את העלייה בהוצאות המבוגרים, משום שההוצאה היחסית למבוגרים נוטה להיות באופן כללי גבוהה יותר. כך שיותר ויותר בוגרים ימצאו את עצמם אחראים לדאוג לבני משפחתם המבוגרים.

עד כאן החלק הראשון של תמצית דוח האום. את החלק השני אביא בפוסט הבא. ואם לא הבנתם את זה, אלא אם יתחולל במקביל שינוי אמיץ ועמוק שאותו יובילו מדינות ולאומים (ולא נראה שהוא קורה), יש לנו כאן פצצת זמן מתקתקת שאם לא תטופל נכון היא תכה בנו מזוויות וכיוונים שונים - פיננסיים, תעסוקתיים, היעדר צמיחה, ועוד לא דיברנו על הקול החברתי.

האם נצטרך לעבוד יותר שנים בכדי לגשר על הפער העצום הזה? האם בכלל נוכל לעבוד יותר שנים? האם תהיה לנו ברירה אחרת?

ומה קורה אצלכם בארגון? כנקודת פתיחה הייתי שואל האם ההתפלגות הגילאית אצלכם תואמת את הסביבה החיצונית? מהו הפער? מה צפוי להיות הפער בעתיד? כך או כך, האם אתם נערכים לשינוי הדמוגרפי הדרמטי הזה?

שלכם, רפי

מקור דוח האום: World Population Ageing: 1950-2050, Copyright © United Nations

תגובות

  1. מאמר מעניין ומעמיק עכשיו חושב לעצמי באמת מתי אצא לפנסיה?

    השבמחק
  2. תודה. זה פוסט מלפני 9 שנים ובינתיים מצבנו מחמיר ומחריף

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הדמעות המרות של הוויתור על הפנטזיה

הצורך בעיצוב קהילות ידידותיות להזדקנות גאה

מי היה וולטר ג'נקינס ומדוע חשוב להיזכר בסיפורו דווקא היום?