"בפריים של חיי הודיעו לי שאני זקן"
"בעשור האחרון עברתי מהפך אישי שעורר
בי את הרצון להגדיל את הפער בין הגיל הנומינלי שלי לגיל הפונקציונלי. ההיסטוריה
המשפחתית שלי לא תמכה בזה. אבי ואחותי נפטרו בגיל צעיר. אני אישית, גילו אצלי סרטן
והוציאו לי כליה. לא עסקתי בספורט לפני כן. לפי כל הפרמטרים האלה הייתי כבר צריך
להיאסף אל עמי. נרשמתי למכון כושר אבל הבנתי שפעילות גופנית אינה מספקת כי המהות
שלנו היא שלמות בין הרגש, החשיבה והגוף." ● אני מארח היום את ד"ר צבי לניר לראיון
שיעשה לכם שינוי בסיסי, לקראת הרצאתו ביום שלישי הקרוב בסמינר הקיבוצים
מורן אומר לי שאני זקנצ'יק.
הוא בן 13. רפי תראה, יש לך קמטים ואתה מקריח. תראה את הידיים שלך. סיפרתי על כך
לצבי לניר. הוא צודק, אומר לי צבי. חונכנו לבחון זקנה על פי סממנים גופניים. אבל
תתעודד, רפי. כי התגליות החדשות הן שהגוף אמנם מתבלה אבל הקוגניציה והרגש רק
משתפרים. וקשה לאנשים לחיות עם הסתירה הזו.
טוב, אני בהמתנה. יש היום
שיח חדש שצבי לניר הוא יוצר בולט שלו. שיח על תקופת חיים חדשה שנוספה לנו. תקופת
חיים שאינה עוד תקופת הבגרות שלפניה והיא שונה מתקופת הזקנה שבאה אחריה. הדור שלי כנראה
שייך לאותם צעירים שיש להם עדיין מעצורים חבויים לעסוק בשאלות אלה. עזוב אותי, הם
אומרים, זה עוד לא בשבילי. לא רוצים להיות שם. בורחים מזה. הם עדיין לא מוכנים
להתמודד וליהנות ממה שהוא מתאר כגיל הנעלם – המתנה שקיבלנו ואיננו יודעים מה לעשות
בה. אבל לניר אופטימי. איך אפשר שלא? יש לו חצר ועץ מופלא בה. עץ
של כוכבים. אבל בניגוד למסר מהשיר ההוא של חוה אלברשטיין האוצר לא נשאר רק אצלו.
הוא רואה את השינוי. הוא עצמו חלק מהשינוי. תיכף תבינו.
צבי לניר עוסק בשנים
האחרונות בחקר הגילנות (למרות שהוא ודאי יעמיד את המושג הזה בסימן שאלה). נפגשנו לפני
כשנה וחצי כשחיפשנו בעמותת משאבי אנוש נושא לכנס חברים ופגישה שתוכננה להימשך שעה
הפכה להיות שלוש שעות מרתקות. נדבקנו בחיידק. החידוש שבמחקריו הוא האתגרים החדשים
שהם מעלים בפני כל אחד ואחת מאיתנו אישית וגם לנו כקבוצה העוסקת בקידום תחום משאבי
האנוש.
צבי לניר: "יש משהו דפוק בתפישה החברתית"
הוא בן 77. ג'ינס וסנדלים. יליד
חיפה. יזם, איש חזון בעל חשיבה בלתי רגילה. מאחוריו קריירה עשירה שכללה בין השאר תפקידי
פיקוד, אקדמיה, מודיעין וכתיבת ספרים. ומלפניו תשוקה אינסופית לגלות עוד ועוד. הוא
דוקטור בתחום אינטר-דיסציפלינארי המגשר בין חקר החשיבה והאסטרטגיה. מפתח תיאורית
ההפתעה הבסיסית והשלכותיה על אסטרטגיות חשיבה וניהול שילוביים. מייסד ונשיא של חברת
פרקסיס העוסקת בפרויקטים מגוונים של reframing - ציבוריים, עסקיים וחברתיים.
ולכבוד הפוסט העשירי שלי
ובגלל עוד הרבה דברים טובים וחשובים, אני מארח אותו היום לראיון בבלוג שלי.
כל חייך חקרת נושאים
אסטרטגיים. איך הגעת לעסוק בגיל הנעלם?
"אספר לך סיפור אישי. יום
אחד קיבלתי הודעה מביטוח לאומי בה הם שמחים לבשר לי כי אני זכאי לקצבת זקנה. מודיעים
לי שאני זקן. אני הרגשתי שאני בפריים של חיי. הייתי עסוק בהרבה דברים. בשלב ראשון
חשבתי שאני יוצא דופן כיוון שאינני שכיר וחוק היציאה לגמלאות אינו חל עלי. אבל מצד
שני הבנתי שאולי זה סימן למשהו. אנחנו הרי חיים היום בעולם שהוא אינו עוד עולם של
קריירה אחת אלא של ריבוי קריירות. אדם עובר בחייו מספר מהפכי קריירה שאינם מהפכים
מוחלטים. יש תמיד רגל אחת על הקרקע. אתה נשען על משהו שלמדת וחווית."
לאילו מסקנות הגעת כתוצאה מהחוויה
האישית הזו?
"דבר ראשון הגעתי
למסקנה שיש משהו דפוק בתפישה החברתית. גיל הפנסיה נקבע על ידי אוטו פון ביסמרק
ב-1889 כאשר תוחלת החיים סבבה את גיל 50 ורוב בני האדם מתו תוך כדי עבודה ולכן
קופת המדינה לא ניזוקה. אבל היום אנשים חיים עד גיל 80-85 בממוצע. שאלתי את עצמי
מה אנשים אמורים לעשות בעשרים השנים שנותרו להם אחרי היציאה לגמלאות. האם כל מה
שנותר להם לעשות הוא להיפרד מהחיים באופן הדרגתי? זה גם עניין אותי תיאורטית כי
אני עוסק ב-reframing.
אנחנו חיים במציאות שמתרחשים בה שינויים בסיסיים מהירים והמוחות האישיים, הארגוניים
והלאומיים מפגרים אחריהם. כך נוצר תמיד פער רלבנטיות שגורם לסבל לרוב
בני האדם ולבזבוז עצום למשק. מיד זיהיתי פער רלבנטיות אדיר."
אני מבין שאצלך זה קרה לפני
עשר שנים בערך.
"נכון. בעשור האחרון
עברתי בעצמי מהפך אישי שעורר בי את הרצון להגדיל את הפער בין הגיל הנומינאלי שלי לגיל
הפונקציונאלי המבטא את מצבנו השכלי, הרגשי והתפקודי בפועל. ההיסטוריה המשפחתית שלי
לא תמכה בזה. אבי מת מאוטם בגיל 47 וגם אחותי נפטרה ממחלה בגיל צעיר יחסית. אני
אישית, גילו אצלי סרטן והוציאו לי כליה והיה לי לחץ דם גבוה. גם לא עסקתי בספורט
לפני כן. לפי כל הפרמטרים האלה הייתי כבר צריך להיאסף אל עמי. נרשמתי למכון כושר
אבל הבנתי שפעילות גופנית אינה מספקת כי המהות שלנו היא שלמות בין הרגש, החשיבה
והגוף. אתה לא יכול לשפר רק אלמנט אחד. התחלתי להפעיל על עצמי גישה כוללנית להגדלת
הפער בין הגיל הנומינלי שלי ובין הגיל הפונקציונלי שלי. הגעתי כבר להישגים יפים
למדי ואני ממשיך להתמיד בכך.
חקרתי את כל הנושא החדש הזה
עלי אישית אך לא הסתפקתי בכך, כי רציתי לבחון את הדברים כתופעה חברתית. אז שאלתי
את עצמי מה קורה עם אנשים אחרים בגילי. התחלתי לחפש אותם ולא מצאתי. מצאתי אנשים
בגילי שמתכחשים ומנסים להתעלם מגילם על ידי ניסיון להמשיך ולהיראות כצעירים.
מחליפים לאישה צעירה. קונים מכונית חדשה. אחרים משלימים עם העובדה שהם זקנים
ודועכים. הם עדיין לא שם. או בלפני או באחורי, אך לא שם."
לניר וקבוצת הריצה שלו. "הם או בלפני או באחורי אך לא שם"
יש דרך שלישית?
"ודאי. המשכתי לחקור את
הנושא מממדיו השונים והגעתי להכרה שתפיסת מהותה של המהפכה שאנו עוברים בעליה
הדרמטית בתוחלת החיים, עיקרה אינו בממד הכמותי אלא באיכותי. נוספת לנו תקופת חיים אופציונלית
חדשה של פוריות והתחדשות השונה באיכותה מתקופות חיים קודמות. אנחנו מבחינים באפשרות הזו רק כשאנחנו מגיעים לשם. מצאתי כי ההפתעה הבסיסית שהייתה לי כשהגעתי
לשם, דווחה גם בספרי זיכרונות של סופרים ואנשי רוח שכותבים שהופתעו כשהגיעו לגיל שקודם
לכן צבעו אותו בצבעים כהים ועגומים.
אך הממצאים המפתיעים והחשובים
ביותר על תקופת חיים חדשה זו הגיעו רק בשנים האחרונות מהמחקרים הנוירולוגיים המתבצעים
באמצעות סריקות FMRI של המוח. כך
לדוגמא, כשנותנים משימות זהות לצעירים ולבני הגילים המתקדמים של החיים מסתבר כי
כשמדובר במשימות שניתן לפתור באמצעות סכמות חשיבתיות ומידע קיים, הצעירים זוכרים
ופותרים את הבעיות טוב יותר מהמבוגרים, אולם המצב משתנה כשהמדובר בבעיות סבוכות.
כאן דווקא בני הגילאים המתקדמים מפעילים אסטרטגיות חשיבה שונות מאלו של הצעירים.
הם מפעילים רשתות של מפות מוח סבוכות ועשירות ואסוציאציות יצירתיות יותר מהצעירים
ואלו נותנים להם עדיפות בהתמודדות עם בעיות סבוכות.
מסתבר כי אומנם בגילאים
המתקדמים חלה נסיגה בכשרים מסוימים אך בניגוד למה שסברו עד לאחרונה, המחקרים
העכשוויים מגלים לנו שעולים בנו בגילאים מתקדמים כישורים קוגניטיביים אחרים. אלה
הם הכישורים שיכולים להפוך את תקופת החיים החדשה לתקופת חיים יצירתית ומספקת ואילו
אי ההכרה וההערכה שלה גורמת לבזבוז חברתי וכלכלי עצום של הון אנושי."
מהחוויה האישית שלך הפכת את
העיסוק בנושא לדגל המקצועי שלך. מדוע זה כל כך חשוב לך?
"אני אדם סקרן. התברר
לי שלמרות שביצעתי פרויקטים רבים של reframing זה הפרויקט
הכי קשה שעשיתי ועדיין אני עושה. כי הוא עלי. לכן זה גם מרתק אותי במיוחד. הרבה
יותר נוח לנו לדבר על אחרים ולהסביר להם מה הם צריכים לעשות. אך לעשות את הדברים
על עצמך ולעבור את כל התהליך בעצמך ועם עצמך, זה מחייב חשבון נפש של היבטים רבים
בחיים שהורגלת אליהם עד כה.
וזה ריתק אותי גם כי מצאתי
שמי שעסק עד כה בפירוש המשמעויות של העלייה הדרמטית המתרחשת בתוחלת החיים שלנו היו
הגרונטולוגים ששפטו את הדברים מנקודת המוצא של הזקנה, וכן הכלכלנים והאקטוארים
ששופטים את משמעות העלייה בתוחלת החיים מנקודת המבט של הפער ההולך וגדל שבין
החסכונות לפנסיה שאנו צוברים בשנות העבודה שלנו ומספר השנים שאנו צפויים לחיות עוד
לאחר יציאתנו לפנסיה. הרגשתי כי חסרות עדיין נקודות מבט נוספות של משמעותה של
המהפכה הזו. צריך לבחון את משמעות הדברים מנקודות מבט נוספות ולקיים תפיסה,
התנהגות ומדיניות שמתבססת על הבנה מערכתית רב ממדית של התופעה."
לניר. "זה הפרויקט הכי קשה כי הוא עלי"
אתה יכול לתת דוגמא לכך?
"כן, לדוגמא, לאחרונה
הופיעו בעיתונות מאמרים שבהם מאשימים את המעבידים שמנסים להיפטר מעובדים ותיקים,
עוד פני גיל הפנסיה, ומעדיפים להחליפם בצעירים, וכל שכן שיתנגדו להמשך העסקתם לאחר
גיל הפרישה. להבנתי הם עושים זאת מאחר ועדיין לא הובהרה להם תוספת הערך המיוחדת
שעובדים בגילאים המתקדמים יכולים להביא לארגון וכיצד ניתן לשלב זאת במסגרת הכוללת
של העשייה והיצירתיות של הארגון ותוכניות פיתוח הקרירה שהוא מציע. הם עושים זאת גם
מאחר והעובדים הוותיקים בארגון הם גם אלה שרמת שכרם הופכת אותם ליקרים מדי למעסיק. אבל גם עם בעיה
זו ניתן להתמודד באמצעות גישה שילובית שבה הממשלה עושה חשבון כולל של המחירים למשק
אם האדם יפוטר, לעומת הרווח למשק אם האדם ימשיך לעבוד, ומקלה על המעבידים שיסכימו
להעסיק עובדים בגילאים המתקדמים, על ידי הקטנת העלויות הנלוות השונות שכיום הם נדרשים
להעביר לממשלה בגין העסקת העובדים. כל זה ניתן לשינוי גם מאחר ובגילאים המתקדמים
של החיים אנחנו נזקקים לפחות הכנסה. קיימת נכונות להתפשר על פחות, העיקר להמשיך
ולעבוד. אני אישית החלטתי שלמרות שאני המייסד של פרקסיס והבעלים שלה, אני יכול
להסתפק במשכורת שהיא נמוכה עתה יותר מזו של הצעירים ממני בחברה, כי בתקופת החיים
שלהם ההוצאות גדולות יותר. אתה מגיע לגיל מסוים, סיימת עם המשכנתא, הילדים
יצאו מהבית, הצרכים שלך קטנים יותר. תעשה שינוי בסיסי."
מורן הסתקרן וביקש לקרוא את
מה שכתבתי כאן. ככל שאתה לומד, אתה נשאר צעיר, הוא אומר לי לאחר שקרא. ושואל אם
נפגעתי. לא ממש, עניתי בנון-שלנטיות. ולמה אתה שואל? כי הבנתי דברים שלא הבנתי
קודם, אמר והמשיך להשתעשע עם האקס-בוקס החדש שלו.
שלכם, רפי
ביום שלישי הקרוב - 10.6.14 בשעה 20:30 - יקיים ד"ר צבי
לניר הרצאה על סודות הגיל הנעלם באודיטוריום שבקמפוס סמינר הקיבוצים בתל אביב.
להרשמה: https://www.tixwise.co.il/he/the-gift-of-age
תגובות
הוסף רשומת תגובה