למה טל פרידמן עוזב את ארץ נהדרת??

גבירותי ורבותי, טל פרידמן. הכותרות והסופרלטיבים הכתירו את עזיבתו כרעידת אדמה טלוויזיונית. קשה קשה. ולא בא בלובה יותר. ואפילו שלי-חלי יצאה חוצץ.


זה הזכיר לי באסוציאציה פרועה את הטרמינולוגיה הארגונית הרווחת כשהטאלנטים עוזבים את הארגון שהשקיע בהם ונתן להם את הזדמנות חייהם. מה הוא? לא יכול להיות.

מדוע טאלנטים עוזבים? גם כאשר שכרם הוגן וגבוה. הטאלנטים הם הפרידמנים, או יותר נכון: הפרידמנים הם הטאלנטים. תרשו לי לשער כמה סיבות אפשריות לעזיבתם.

הפרידמנים הם דמויות המפתח של הארגון. הם בעלי הכישרון המוחלט, הגרעין שמניע את העסק קדימה ומעמודי התווך של כל חברה. אנחנו רוצים יותר פרידמנים. אנחנו רוצים ארגון שמטפח פרידמנים, כזה שהם לא ירצו לעזוב.

אבל הביאו אחרים. הפרידמן שהבאתם כבר לא היחיד. הביאו את יובל סמו מהמוניות, את ערן זרחוביץ' מלייבניץ וכמובן את רועי בר נתן מהסוכרייה מנטה. בתוכניות האחרונות של ארץ פרידמן קיבל פינה מוטרפת בסוף התוכנית ואת החיקויים והדמויות נתנו לחדשים. הפרידמן הראשון, איש אכפתי וערכי בדרך כלל, הרגיש שהוא כבר לא הכי מיוחד. הוא לא מרגיש מבודל מספיק.

ולא נתנו לו להתפתח. לטל פרידמן מלאו בדצמבר האחרון 50. אחלה גיל להבין שאם לא עכשיו אימתי. פרידמנים הם מסוג העובדים שמרגישים תמיד צורך דחוף לבטא את צביונם האישי. פרידמן רוצה לטפח קריירת סולו. ואנחנו לא יצרנו סביבה ותרבות שתאפשר לו את הסולו שלו.

כי הוא מיצה את עצמו. הפרידמנים רוצים מופע סטנד אפ משלהם שירוץ בכל הארץ. וגם מופעים טלוויזיוניים חדשים. ואי אפשר לתת להם את המופעים בתוך הארגון כי הכישרון והכריזמה שלהם יפריעו. והוא השתעמם.

טוב, יכול להיות שהוא רב עם קיציס. כמאמר הפתגם הסיני העתיק - פרידמנים באים בגלל הארגון, אבל עוזבים בגלל המנהל.



ומה עם התגמול הכספי? הוא לא קיבל מספיק? ולא שאין כלי תגמול לשימור פרידמנים שלא הפעלנו: מענקי שימור, אופציות, תגמול מדורג, מענקים דחויים ומותנים. וכולו וכולו. חוץ מזה דאגנו שהפרידמנים ובמיוחד הראשונים יימצאו באחוזונים העליונים של רמות השכר בארגון. והם בכל זאת עוזבים. הם צריכים משהו אחר. קוראים לזה אינדיבידואציה. אם הם באמת שווים הון לארגון למה שיעבדו קשה ומישהו אחר יזכה בהכרה ובמוניטין?

אז הפרידמנים צריכים יותר אוטונומיה. הם צריכים שתכירו במומחיות שלהם. ובדרך כלל יש מישהו שעוצר את הטירוף והגאונות לטובת שגרת משימות חזרתית ומעייפת.

והם צריכים תכלית. רובנו עדיין מאמינים כי הדרך הטובה ביותר לעורר מוטיבציה בעצמנו ובאחרים היא באמצעות תגמולים חומריים, אבל זה עובד פחות טוב או לא עובד בכלל ברמות הגבוהות, במי שנמצא במגדל השן או בקרבתו. הדרך לליבם של אלה, שתוביל גם להשגת ביצועים טובים וסיפוק, היא מתן מענה לצורך האנושי העמוק לשלוט בחייהם, ללמוד וליצור דברים חדשים ולפעול בדרך טובה יותר, שתועיל להם ולסביבתם. האם אי אפשר לתת את כל זה בארץ וגם לזכות ברייטינג גבוה?



ומילה על הטיימינג. פרידמן עוזב בטיימינג מופלא. לטובת הגראנד-פינאלה זה קורה רגע לפני התוכנית האחרונה בעונה, שתזכה ודאי לרייטינג מופלא עוד יותר. זה לא קורה למשל רגע לפני תחילת העונה הבאה, כי מה הטעם?

חבל. מכל הדמויות אני הכי אהבתי את אומלטה.



נ.ב. תכננתי לכתוב בפוסט של השבוע על הממצאים הדרמטיים של האום אודות התבגרות האוכלוסייה העולמית, אבל טל פרידמן טרף לי את הקלפים. אל דאגה. הפוסט הזה כבר מוכן, רק דחיתי את פרסומו בשבוע.

שלכם, רפי

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הדמעות המרות של הוויתור על הפנטזיה

הצורך בעיצוב קהילות ידידותיות להזדקנות גאה

מדוע חשוב שנלמד על הזדקנות בארגונים?