הדמעות המרות של הוויתור על הפנטזיה
צילום: Strand Releasing | הפצה: Diaphana distribution | באדיבות François Ozon פטר פון קאנט | ביקורת סרט | הפקה ובימוי: פרנסואה אוזון | צרפת 2022 | 85 דקות | שחקנים: דניס מנושה, איזבל אג'אני, חליל גרביה, חנה שיגולה, סטפן קרפון ציון בסולם אפלר-ח'טאב: 9 קשה להחליט אם פטר פון קאנט, סרטו החדש של פרנסואה אוזון, הוא יצירה מלודרמטית דקדנטית על אהבה בלתי אפשרית, או סאטירה קאמפית נוקבת על תרבות הסלבריטי החלולה. זהו סרט שהוא מכל מקום מחווה רוויית רפרנסים קולנועיים לריינר ורנר פאסבינדר, שסרטו "הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" מ-1972 שימש מקור השראה לעיבוד חופשי שלו, בהשתעשעות מגדרית של הדמויות המרכזיות שהפכו מנקבות לסביות לזכרים הומואים. אפשר גם לומר שזהו סרט הומוסקסואלי על יחסים סאדו-מזוכיסטיים (בשלישייה) עם אפיל של שנות השבעים, נטול הפוליטיקה של הזהויות, שואת האיידס וגלי הפמיניזם העדכניים. פטר פון קאנט (דניס מנושה), הדמות הראשית, המוצג בסרט כבמאי בשיא תהילתו, חובב החיים הטובים, השתויים והמסוממים, חולק את דירתו המסוגננת עם עוזרו האישי קארל (סטפן קרפון), שמקבל על עצמו ל