רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2022

הדמעות המרות של הוויתור על הפנטזיה

תמונה
צילום:  Strand Releasing  |  הפצה:  Diaphana distribution  | באדיבות  François Ozon פטר פון קאנט | ביקורת סרט | הפקה ובימוי: פרנסואה אוזון | צרפת 2022 | 85 דקות  |  שחקנים: דניס מנושה, איזבל אג'אני, חליל גרביה, חנה שיגולה, סטפן קרפון ציון בסולם אפלר-ח'טאב: 9 קשה להחליט אם פטר פון קאנט, סרטו החדש של פרנסואה אוזון, הוא יצירה מלודרמטית דקדנטית על אהבה בלתי אפשרית, או סאטירה קאמפית נוקבת על תרבות הסלבריטי החלולה. זהו סרט שהוא מכל מקום מחווה רוויית רפרנסים קולנועיים לריינר ורנר פאסבינדר, שסרטו "הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" מ-1972 שימש מקור השראה לעיבוד חופשי שלו, בהשתעשעות מגדרית של הדמויות המרכזיות שהפכו מנקבות לסביות לזכרים הומואים. אפשר גם לומר שזהו סרט הומוסקסואלי על יחסים סאדו-מזוכיסטיים (בשלישייה) עם אפיל של שנות השבעים, נטול הפוליטיקה של הזהויות, שואת האיידס וגלי הפמיניזם העדכניים. פטר פון קאנט (דניס מנושה), הדמות הראשית, המוצג בסרט כבמאי בשיא תהילתו, חובב החיים הטובים, השתויים והמסוממים, חולק את דירתו המסוגננת עם עוזרו האישי קארל (סטפן קרפון), שמקבל על עצמו ל

הצורך בעיצוב קהילות ידידותיות להזדקנות גאה

תמונה
  אני מזמין אתכם ואתכן להבין לעומק את הצורך בעיצוב קהילות ידידותיות להזדקנות להט"ב, על רקע הדרה מרובת-פנים אליה חשופים להט"ב מזדקנים | אני כותב את המילים האלה לא רק כאקטיביסט ותיק בקהילה הגאה, ולא רק כעמית מחקר במרכז מינרבה לחקר אוכלוסיות מודרות בזִקנה, אלא גם כהומו זקן גאה שנושא התנסויות אישיות בהקשרי ההזדקנות ההומוסקסואלית | זהו הזמן ל כנס אקדמי ראשון מסוגו בישראל על הזדקנות בקהילות הלהט"ב   AP Jorge Saenz הדור שאני משתייך אליו גדל בזמנים שבהם להיות הומו או להיות לסבית היה לא בסדר. נרדפנו. הופללנו. אם מישהו דיבר עלינו היינו כשפל המדרגה וגרועים מרוצחים. הוכנו. האשימו אותנו בהפצת מחלות. אנחנו היינו מחלה. כתם חברתי. במקרה הטוב הושתקנו ונאלצנו להתנהל בסדר חברתי הטרונורמטיבי. ועכשיו,  אחרי חוויות חיים שנעות במתח שבין דיכוי והעצמה,  רבים מאיתנו נושאים בתוכנו תלאות אלה ואי לגיטימיות זו אל זִקנתנו. חלקנו מודרים מהמשפחות הסטרייטיות שבנינו כשהיינו בארון או שמהן יצאנו, וחלק אחר שלא הקימו משפחות הטרונורמטיביות נותר ללא עורף חברתי ומשפחתי תומך. חלקנו ניצולי שואה שהתרחשה בקהילותינ

מחקר הפרישה הגדול: דפוסי הפרישה והעבודה החדשים בעת התבונה

תמונה
אם נשאל את אזרחי העולם המפותח כמה זמן הם ירצו לחיות, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה: נרצה לחיות לפחות עד גיל 100, אבל רק בתנאי שיהיו לנו חיים טובים ובריאים. כך מגלה מחקר עדכני שפורסם לאחרונה, החושף ארבעה מסלולי פרישה ותעסוקה חדשים שחווים כיום אזרחי אמריקה על רקע אריכות הימים והמסע לפרק החיים המאוחר החדש: "חלוצים תכליתיים", "מסורתיים רגועים", "מאותגרים אך מלאי תקווה", ו"נאבקים בחרטה". כל אחת מקבוצות אלה חווה מסע אחר ושונה של פרישה ותעסוקה בחיים המאוחרים, עם מאפיינים שונים בתחום הבריאות והחיוניות, החיים המשפחתיים, הצבת מטרות ושגשוג, וכמובן בתחום הפיננסי מקור: Shutterstock אורך החיים העולה והרצון לחיות טוב בפרק החיים החדש שאחרי הפרישה מעבודה משפיעים על סדרי העדיפויות ותכנון החיים של אמריקנים מבוגרים. כך עולה ממחקר הפרישה הגדול שנערך על ידי Age Wave בראשותו של ד"ר קן דיכטוואלד, בשיתוף עם Edward Jones (חברת שירותים פיננסיים אמריקאית) ו- The Harris Poll (חברת מחקרי שוק אמריקאית). המחקר מציע מבט חדש על המושג פרישה מעבודה לאורך שלב חיים שאורכו בין 20