מחקר הפרישה הגדול: דפוסי הפרישה והעבודה החדשים בעת התבונה

אם נשאל את אזרחי העולם המפותח כמה זמן הם ירצו לחיות, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה: נרצה לחיות לפחות עד גיל 100, אבל רק בתנאי שיהיו לנו חיים טובים ובריאים. כך מגלה מחקר עדכני שפורסם לאחרונה, החושף ארבעה מסלולי פרישה ותעסוקה חדשים שחווים כיום אזרחי אמריקה על רקע אריכות הימים והמסע לפרק החיים המאוחר החדש: "חלוצים תכליתיים", "מסורתיים רגועים", "מאותגרים אך מלאי תקווה", ו"נאבקים בחרטה". כל אחת מקבוצות אלה חווה מסע אחר ושונה של פרישה ותעסוקה בחיים המאוחרים, עם מאפיינים שונים בתחום הבריאות והחיוניות, החיים המשפחתיים, הצבת מטרות ושגשוג, וכמובן בתחום הפיננסי

מקור: Shutterstock

אורך החיים העולה והרצון לחיות טוב בפרק החיים החדש שאחרי הפרישה מעבודה משפיעים על סדרי העדיפויות ותכנון החיים של אמריקנים מבוגרים. כך עולה ממחקר הפרישה הגדול שנערך על ידי Age Wave בראשותו של ד"ר קן דיכטוואלד, בשיתוף עם Edward Jones (חברת שירותים פיננסיים אמריקאית) ו-The Harris Poll (חברת מחקרי שוק אמריקאית). המחקר מציע מבט חדש על המושג פרישה מעבודה לאורך שלב חיים שאורכו בין 20 ל-30 שנים. אריכות הימים והמסע החדש לתקופת עת התבונה, פרק החיים החדש בחיי האדם, חוצבים הגדרה משתנה של פרישה ואת הדרכים שבהן היא כבר לא דומה לגרסה שחוו דור ההורים של הפורשים/ות החדשים/ות. המחקר מתאר את לידתו של מסע פרישה חדש, בוחן כיצד הוא מתפתח, וחושף ארבעה שלבים ייחודיים שכל אחד מהם כולל חלומות, דאגות, בחירות וצרכי תכנון חדשים.

אם נשאל את אזרחי העולם כמה זמן הם ירצו לחיות, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה: נרצה לחיות לפחות עד גיל מאה, אבל רק בתנאי שיהיו לנו חיים טובים ובריאים. המחקר האחרון של Edward Jones ו-Age Wave בהשתתפות למעלה מ-11,000 מבוגרים בצפון אמריקה, שנקרא "אריכות הימים והמסע החדש של הפרישה", נערך בשנת 2021 ופורסם במאי 2022 (ניתן להוריד אותו כאן) ובוחן את ההגדרה המשתנה של הפרישה, את דפוסי החוויה של אנשים בפרישה ואת המפתחות לשגשוג בדרך לשם. 

למרות הדאגות של אמריקנים לגבי עלויות טיפול רפואי וטיפול ארוך טווח בתקופה זו, הם עדיין רוצים לחיות זמן רב יותר. כמעט שבעה מתוך 10 אמריקנים (69%) רוצים לחיות עד גיל 100. אמריקנים שרוצים לחיות עד גיל 100 ציינו שהם מקווים לחיות יותר זמן כי הם רוצים לבלות יותר שנים עם משפחה וחברים (35%), הם נהנים מהחיים ורוצים להמשיך לעשות זאת (23%), הם סקרנים לגבי העתיד (19%) ויש כל כך הרבה דברים שהם רוצים עוד לעשות (18%). רק 6% אמרו שהם רוצים לחיות יותר כי הם מפחדים למות. נוסף לכך, פורשים או אזרחים העומדים בפני פרישה אומרים כעת שאורך הפרישה האידיאלי הוא 29 שנים. מנגד, הם ציינו שהם לא ירצו את אורך החיים הנוסף אם יסבלו מבריאות לקויה (32%), אם הם יהפכו לנטל על משפחותיהם (29%), אם יחוו אובדן קוגניטיבי חמור כמו במקרה של מחלת אלצהיימר (20%), או אם כבר לא תהיה להם מטרה בחיים (14%). 

מקור: © Nicmac | Dreamstime.com

לא הפרישה של ההורים שלך: פרק חדש בחיים 

ההגדרה של פרישה השתנתה מאוד מזו של הדורות הקודמים. עובדים מבוגרים ופנסיונרים רואים את הגרסה של הוריהם לפרישה כזמן של "מנוחה ורגיעה". עם זאת, כששואלים אותם על הפרישה שלהם כיום, רק 27% רואים בה "זמן למנוחה ורגיעה", בעוד 55% מגדירים אותה כ"פרק חדש בחיים". הפנסיונרים של היום נהנים ממגוון הולך וגדל של הזדמנויות להישאר מחוברים, להמציא את עצמם מחדש וליהנות מהחופש של שלב זה של החיים. במקביל, הם מתמודדים עם אתגרים חדשים, במיוחד סביב הבריאות שלהם, הכספים שלהם ומציאת הגדרה חדשה של מטרה. 

במחקר נמצאו גם קווים לא אחידים סביב מה שמסמן לדעתם של הנסקרים את תחילת הפרישה. אבני הדרך המובילות שרואים פנסיונרים וגמלאים כ"התחלה" של פרק זה כוללות הפסקת עבודה במשרה מלאה (34%), משיכת קצבת ביטוח לאומי ו/או פנסיה (22%), עזיבת מקום העבודה/קריירה (17%) והשגת עצמאות כלכלית (17%). רק 10% אמרו שתחילת הפרישה פירושה הגעה לגיל מסוים. הגדרה משתנה זו באה לידי ביטוי בתוכניות פרישה של טרום-גמלאות וגמלאות, שכן רובם (59%) רוצים לעבוד בדרך כלשהי במהלך פרישתם, כאשר 22% מעוניינים לעבוד במשרה חלקית, 19% מקווים לשלב בין עבודה לפנאי ו-18% בלבד מעוניינים לעבוד במשרה מלאה. 

מקור: Shutterstock

חשיפת ארבעה שלבי פרישה חדשים וארבעה מסלולי מסע שונים 

המחקר מצא ארבעה שלבים חדשים של מוכנות לפרישה ופרישה: ציפייה (0-10 שנים לפני הפרישה), שחרור או חוסר כיוון ברור (0-2 שנים לאחר פרישה), תכנון מחודש (3-14 לאחר הפרישה), והשתקפות או פתרון (+15 שנים לאחר הפרישה). כל שלב מציג ציפיות ייחודיות, סדרי עדיפויות, אתגרים, תקוות ותכנון מועיל של שנות הפרישה.

במרכזו של שלב התכנון המחודש (reinvention), המחקר זיהה עוד ארבעה מסלולי מסע נפרדים המאופיינים בעמדות ובשאיפות של אנשים, הכנות לפרישה ורמת הנאה שלהם מהחיים בפנסיה. על ידי בחינת קווי המסלול של נתיבים אלה, החוקרים חשפו כיצד החלטות ואסטרטגיות לאורך שנות החיים המוקדמות והאמצעיות יכולות להשפיע על שנות הפרישה - הן לרעה והן לחיוב.

ארבעת הנתיבים שזוהו במחקר הם:

• חלוצים תכליתיים: קבוצה זו המהווה כ-23% מהאוכלוסייה, נהנית מהרווחה הגדולה ביותר בפרישה והיא שמחה, מעורבת, פרודוקטיבית ותורמת. הם מוכנים בצורה הטובה ביותר לחיים בפנסיה, ו-78% אומרים שהם במצב מצוין מבחינה כלכלית. הם החלו לחסוך לפנסיה מוקדם יותר מכל שאר הקבוצות, בממוצע בגיל 34.

• מסורתיים רגועים (26% מהאוכלוסייה): בחיפוש אחר פרישה מסורתית יותר של מנוחה ורגיעה, קבוצה זו עברה מעבר חלק והיא מוכנה היטב. רובם (81%) פרשו כשבחרו, ולמרות שהם הפתוחים ביותר למיקום מחודש, כולל לקהילות דיור ייעודיות, יש להם פחות שאיפות לצמיחה אישית או לנתינה בחזרה מאשר למחפשי נתיב תכליתיים.

• מאותגרים אך מלאי תקווה (20% מהאוכלוסייה): קבוצה זו מנהלת חיים פעילים והתמקדה בשיפור עצמי, אך חייהם בפנסיה מוגבלים ואינם בטוחים עקב היערכות כלכלית לא מספקת. מחציתם אומרים שלעתים קרובות הם דואגים שיאריכו ימים יותר משהכסף שלהם יאפשר, וזה פוגע כמעט בכל התקוות העתידיות שלהם. הם החלו לחסוך לפנסיה מאוחר יותר מכל הקבוצות האחרות, בגיל 45, ולמעלה ממחציתם (54%) ביצעו משיכות מוקדמות מחשבונות הפרישה שלהם.

• נאבקים בחרטה: זוהי הקבוצה הגדולה מבין ארבע הקבוצות (31%). מאותגרים אלו הם הכי פחות מוכנים לפרישה, הם הכי אומללים ובסך הכל מרגישים הכי פחות חיוביים לגבי החיים. 43% מהם אומרים שהם במצב כלכלי גרוע יותר בפנסיה מאשר במהלך שנות עבודתם. הרוב (59%) אומרים שיש להם הרבה חרטות בחיים, ו-42% מרגישים שהחיים התאכזרו אליהם. 

מקור: Shutterstock

תכנון מוקדם הוא המפתח לניווט מוצלח במסע הפרישה 

בעוד שחווית הפרישה של כל אחד שונה, דבר אחד ברור מהמחקר: גמלאים שמדווחים על איכות חיים טובה יותר נקטו צעדי תכנון רבים יותר עשרות שנים מראש על פני כל ארבעת עמודי התווך של כספים, מטרה, משפחה ובריאות. צעדים אלה כוללים חיסכון מוקדם ועקבי ופיתוח הרגלים בריאים, תקשורת עם המשפחה הקרובה וגילוי תשוקות ותחומי עניין. 

לא ניתן לזלזל בערכה של ראיית הנולד הפיננסית, שכן מודל הביטחון הסוציאלי המסורתי למימון הפרישה - המורכב מפנסיה, קצבאות ביטוח לאומי וחיסכון אישי - עבר טלטלה, והוצאות בלתי צפויות עלולות לצוץ בחיים המאוחרים. על פי המחקר, פנסיונרים אומרים שהם התחילו לחסוך לפנסיה בגיל 38 בממוצע, אבל בדיעבד, הם היו צריכים להתחיל לחסוך כמעט עשור קודם לכן, בגיל 29. בנוסף לחיסכון, פעולות מרכזיות אחרות שיש לנקוט בהן לפני הפרישה כוללות מוכוונות לבריאות וטיפול מונע מתמשך, דיון בתוכניות ויעדי פרישה עם בני משפחה וחברים, התחלה או הרחבה של פעילות התנדבותית, ועבודה עם יועץ פיננסי, שיכול לסייע בפירוש תנאי השוק הנוכחיים ובפיתוח תוכנית פיננסית הוליסטית לשם תכנון פיננסי טוב יותר לקראת תוחלת חיים של 100 שנים, וההוצאות הנלוות לכך. 

בנוסף לממצאים אלו, הדו"ח המלא צולל עמוק יותר לשלבי הפרישה, מדגיש את ארבעת מסלולי המסע הנבדלים בפרישה וחושף כיצד ניתן להשיג את איכות החיים הטובה ביותר בפרישה, תוך מינוף פעולות ההכנה וההתנהגויות של אלו המשגשגים בפרישתם כאמת מידה.

הערה: המאמר נוסח בלשון זכר והכוונה היא כמובן גם לנשים. 

מקור:

Longevity and the New Journey of Retirement. An Edward Jones and Age Wave Study (2022). https://www.edwardjones.com/newretirement