הזקנים יוצאים מהארון
בכנס משאבי אנוש השנתי שהסתיים היום נשאתי דברים במושב "ששש... מגוונים כאן" שעסק בהעסקת אוכלוסיות מגוונות. לפניכם ההרצאה במלואה על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גיוון והכלה במקום העבודה? על צדק חברתי או על תועלת לארגון? והאם יילכו יחדיו? אם מדברים על צדק חברתי, צריך להבחין בין שני סוגים של צדק: חלוקתי והכרתי. זוהי אבחנה שנעשתה על-ידי פרופ' ננסי פרייזר, שלפניה, במשך שנים, התעסקו בפן החלוקתי בלבד, כלומר בשאלה איך צריך לחלק מחדש את העוגה הכלכלית כך שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו. אבל מסתבר שזה לא מספיק. כי גם אם נדאג לרווחה כלכלית לכל המבוגרים – לא נפתור את תחושת ההשפלה הקשה שלהם. לא בגלל שהם במצוקה כלכלית – אלא כי החברה לא סופרת אותם. היא מבזה אותם. מפלה אותם. מתייגת אותם. מבנה אותם חברתית במונחים של חסרי יכולת. לא רלבנטיים. בלתי יעילים. זהו חוסר צדק הכרתי, או מה שאנחנו קוראים היום – ביטויים של גילנות. ואחת הדוגמאות הכי מובהקות וחזקות להבניה החברתית השלילית של הזקנה היא חובת הפרישה. כי אם יש מצב שבהגיעך לגיל כרונולוגי מסוים, בלי קשר ליכולות, לכישורים או לרצו