סודות התגמול המנצח | The secrets of triumphant rewards

מכירים את תיאוריית שש הדרגות של ההפרדה? אולי אתם מכירים אותה בשם הנפוץ יותר Six people theory . לפי התיאוריה הזאת כל שני אנשים בעולם אמורים להיות מקושרים ביניהם על ידי חמישה אנשים אחרים לכל היותר. ולכן כל אחד מאיתנו יכול להגיע עם הפעלת מאמץ וחשיבה יצירתית ל... נניח נשיא ארה"ב. הכלל הזה מתחזק ומתעצב עם הגיל והניסיון. לאנשים מנוסים יותר יש יותר קשרים כי עם השנים הם היו ביותר מקומות, התקדמו, עשו ולמדו יותר דברים, וסיכויים טובים שיוכלו להגיע לאנשים הנכונים ב-3 ולא ב-6. במדיה החברתית המרחק הזה מתקצר עוד יותר. בפייסבוק ביצעו את המחקר המקיף ביותר שבו השתתפו מעל 10 אחוזים מאוכלוסיית העולם, ומצאו ש-99% מהמשתמשים אכן מקושרים זה עם זה דרך שרשרת של לא יותר מ-5 משתמשים אחרים. ממצא נוסף הראה כי 92% מכלל המשתמשים מקושרים זה לזה דרך לא יותר מארבעה משתמשים אחרים, מה שמביא את המרחק הממוצע בין כל זוג משתמשים ברשת החברתית לכדי 4.74 דרגות של הפרדה. וככל שמגמת ההתחברות ברשת תמשיך ועוד ועוד אנשים יתחברו זה לזה - המספר הזה צפוי לקטון עוד יותר. בקיצור, תהיה לנו כאן ביצה אחת גדולה. איך מנצלים את ה

המדידה היא הלחם והחמאה של חיינו. נהינו משועבדים לה. אנחנו הרי מודדים ללא הרף. פרמטרים אישיים כמו משקל הגוף ואחוזי שומן ומספר החברים בפייס ובלינקד ומספר הלייקים וכמה יש לנו בבנק ומה לא. וכמובן גם פרמטרים ארגוניים: שביעות רצון עובדים ושביעות רצון לקוחות ומכירות חוזרות וגידול בהכנסות וברווחיות ואפילו את המידה בה הארגון מיישם נורמות של אחריות חברתית ותרומה לקהילה. אבל האם הכרחי למדוד כל דבר ללא הכרה? מהו יחס העלות-תועלת הנכון של כל העניין? אנחנו מודדים כדי לדעת אם אנחנו בסדר. בכיוון. משיגים את מה שאנחנו רוצים. אבל דילגנו על משהו בדרך. שכחנו את הרווחה שלנו. אני מדבר לא רק על מצב שבו יש לנו די שפע אישי וארגוני, בעלות על רכוש  ונכסים, בריאות  אישית וארגונית טובה, או אפילו רק חלק ממרכיבים אלה. התרגלנו לחשוב על רווחה בקונוטציה של צדקה ועזרה כלכלית אבל מדינות מפותחות רבות (בעיקר באירופה) מדברות כיום על ערבות אוניברסאלית ו סולידריות חברתית הקיימת למען העני והעשיר כאחד. תחשבו על זה. אנחנו משקיעים המון במה שאנחנו חושבים שיוביל אותנו לרווחה אישית וארגונית. לפני שבועיים קיימתי בכפר המכבייה

"בעשור האחרון עברתי מהפך אישי שעורר בי את הרצון להגדיל את הפער בין הגיל הנומינלי שלי לגיל הפונקציונלי. ההיסטוריה המשפחתית שלי לא תמכה בזה. אבי ואחותי נפטרו בגיל צעיר. אני אישית, גילו אצלי סרטן והוציאו לי כליה. לא עסקתי בספורט לפני כן. לפי כל הפרמטרים האלה הייתי כבר צריך להיאסף אל עמי. נרשמתי למכון כושר אבל הבנתי שפעילות גופנית אינה מספקת כי המהות שלנו היא שלמות בין הרגש, החשיבה והגוף." ● אני מארח היום את ד"ר צבי לניר לראיון שיעשה לכם שינוי בסיסי, לקראת הרצאתו ביום שלישי הקרוב בסמינר הקיבוצים     מורן אומר לי שאני זקנצ'יק. הוא בן 13. רפי תראה, יש לך קמטים ואתה מקריח. תראה את הידיים שלך. סיפרתי על כך לצבי לניר. הוא צודק, אומר לי צבי. חונכנו לבחון זקנה על פי סממנים גופניים. אבל תתעודד, רפי. כי התגליות החדשות הן שהגוף אמנם מתבלה אבל הקוגניציה והרגש רק משתפרים. וקשה לאנשים לחיות עם הסתירה הזו. טוב, אני בהמתנה. יש היום שיח חדש שצבי לניר הוא יוצר בולט שלו. שיח על תקופת חיים חדשה שנוספה לנו. תקופת חיים שאינה עוד תקופת הבגרות שלפניה והיא שונה מתקופת הזקנה שבאה אחרי