כיצד מדינות בסופר-זִקנה תומכות בעובדים מבוגרים?
לא שמעתם על
המושג "מדינה בסופר-זִקנה"? דו"ח איגוד הגרונטולוגיה
האמריקני (Gerontological
Society of America; GSA)
שפורסם זה עתה, הנקרא כלכלת אריכות הימים: מינוף יתרונותיה של חברה
מזדקנת, מגדיר אותו כמדינה בה למעלה
מאחד מכל חמישה אנשים הוא בן 65 ומעלה. יפן וגרמניה הן בסופר-זִקנה;
עד שנת 2030, בריטניה, צרפת וסינגפור תהיינה אף הן כאלה. כך גם ארה"ב ומדינות
מפותחות נוספות, מה שמעלה את השאלה: מדוע מעסיקים וממשלות אינם מאמצים עדיין
מדיניות שתאפשר לבני 65 ומעלה להמשיך לעבוד כל עוד הם בריאים ומעוניינים בכך?
*הפוסט מבוסס על מאמר שפורסם בפורבס על ידי ריצ'ארד אייזנברג ב-10 במאי 2018
 |
| מקור: stephaniebauer.theworldrace.org |
על פי מאמר שפורסם במגזין הפורבס על ידי ריצ'ארד אייזנברג*, עורך ערוץ התעסוקה באתר Next Avenue לבני 50 פלוס, תאגידים וקובעי מדיניות יעקבו כמיטב יכולתם אחר ההצלחה הגדולה של יפן וגרמניה ובקרוב גם סינגפור, בהתבסס על דו"ח ה-GSA (שנערך בשיתוף עם הבנק האמריקני Merrill Lynch). המחקר על מה שה-GSA מכנה "עידן אריכות הימים" התבצע על ידי קבוצת עבודה בראשותו של פרופ' פיטר קאפלי, העומד בראש המרכז לניהול משאבי אנוש באוניברסיטת פנסילבניה. פרופ' קאפלי טוען כי מעסיקים אמריקנים לא עשו כמעט דבר כדי להנגיש עצמם לעובדים מבוגרים, שלא לדבר על התאמה של אינטרסים וסדרי עדיפויות – אבל לא תהיה להם ברירה: אנשים צריכים לעבוד יותר כי אנחנו חיים יותר. ארגונים כמקומות עבודה ייאלצו להסתגל למציאות הזו.
ה-GSA מזכיר מספר דרכים שבאמצעותן יפן, גרמניה וסינגפור שינו את מדיניות כוח העבודה הממשלתית שלהן כדי לשמר ולמשוך עובדים מבוגרים. קאפלי מסביר כי הרעיון בכל המקומות האלה הוא לגרום למעסיקים לחשוב על דרכים להתמודדות עם צרכי ההון האנושי, אבל מילה של אזהרה ראויה להיאמר – אחת הדרכים שבהן אנשים מבוגרים ממשיכים לעבוד במדינות אלה היא על ידי קיצוץ בשכרם, דבר המשקף הצעת ערך נמוכה יותר בזִקנה.
יפן
מספר המועסקים בני 65 ומעלה ביפן הגיע באחרונה לכ-8 מיליון. כיום הם מהווים שיא של כ-12% מכוח העבודה של יפן. 75% מהיפנים בגילאי 60 עד 64 עדיין עובדים, לעומת 60% בלבד מהאמריקנים בגילאים אלה, ואחוז דומה בישראל. בגילאי 65 ומעלה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במערב צונח לממוצע של כ-20%, אולם ביפן מבוגרים ממשיכים לעבוד.
אחת הסיבות לכך שעובדים יפניים רבים מועסקים מעבר לגיל הפרישה המסורתי הוא גיל הזכאות לקבלת קצבת פרישה מהביטוח הלאומי הממשלתי, שיעלה מ-62 ל-65 עד 2025. סיבה נוספת לכך שיותר מבוגרים עובדים ביפן: הממשלה היפנית דורשת כיום מחברות להעסיק את עובדיהן עד גיל 65 לפחות, כל עוד הם מעוניינים להמשיך לעבוד. המלכוד הוא שעובדים מבוגרים עדיין חייבים "לפרוש" בגיל 60; אז הם חוזרים לעבודה תחת מדיניות "תעסוקה מתמשכת" בשכר נמוך בהרבה. משכורות יפניות בגיל +61 הן כרבע פחות מאשר מתחת לגיל 60, מציין דו"ח ה-GSA.
בעיה נוספת היא משך הזמן של פתרונות כגון אלה לאורך החיים: לאחר גיל 65 מרחב הפתרונות מצטמק במידה ניכרת. שותפות ציבורית-פרטית הנקראת "סדנאות מרכז הכסף" מסייעת לגמלאים למצוא עבודה במשרות חלקיות, אבל באותו מלכוד: העבודות המוצעות הן בשכר נמוך – 400-500 דולר לחודש, ודורשות מיומנויות צווארון-כחול בלבד, כמו ניהול משק בית, אחזקת פארקים ותיקון אופניים. "מדובר למעשה ב-outplacement עבור מבוגרים," אומר קאפלי. "ביפן, המגמה היא פחות לשמר אנשים באותן עבודות זמן רב יותר, ויותר לנייד אותם לעבודות חלופיות, שיעשו דברים אחרים."
גרמניה
גם גרמניה מתמרצת מבוגרים לעבוד יותר, על ידי העלאת גיל הפרישה מ-65 ל-67 עד שנת 2029, בדומה לנעשה בישראל לגברים. אבל למדינה יש גם תכנית מסקרנת שנועדה לאפשר לאנשים להמשיך לעבוד, הנקראת "יוזמות 50 פלוס", ומספקת הדרכה ולמידה לכל החיים לאנשים מבוגרים. עובדים מבוגרים המוכנים לעבוד במשרות בשכר נמוך מקבלים השלמת שכר זמנית לצורך כך מהמדינה, במטרה לעודד אותם לא לפרוש ולהמשיך לעבוד.
סינגפור
סינגפור היא מדינה פרואקטיבית במיוחד כלפי עובדים מבוגרים, משום שהיא מזדקנת בקצב גבוה: ב-1999 רק 7% מהתושבים היו מעל גיל 65, ועד 2026 אחוז זה צפוי להאמיר ל-20%. מנהיגי סינגפור פיתחו יוזמה בת 70 נושאים כדי להפוך את מדינתם למה שהם מכנים "אומה לכל הגילאים". בשנה שעברה התקבלו תקנות המעודדות עובדים מבוגרים להישאר מועסקים, לפיהן על המעסיקים להציע חוזי העסקה חדשים לעובדים זכאים מגיל 62, המתחדשים מדי שנה עד גיל 67. אם חברה מסוימת אינה יכולה להציע משרה לעובד בגילאים אלה, עליה להעביר את מחויבותה למעסיק אחר או להציע לעובד תשלום חלופי.
אבל אליה וקוץ בה. אם הארגון שלך רוצה לשמר אותך, העבודה הקודמת שעשית היא מחוץ לשולחן, בין אם היית מנכ"ל או עובד שעתי. השכר הקודם שלך לא ממש משנה. שיעור התשלום החדש נתון למשא ומתן. סינגפור אומרת למעשה לעובדיה המבוגרים: רוצים להמשיך לעבוד? בסדר, אבל אתם לא יכול להיות מנהלים. במצב הזה, מנהלים צעירים נדרשים לנהל עובדים מבוגרים בצורה אחרת ולכבד את ניסיונם. כמה טוב זה עובד? שווה לחקור את זה.
"הסטנדרט החדש תומך בסינגפורים מבוגרים לעבוד כל עוד הם מוכנים ומסוגלים, בעבודות שהן בטוחות יותר וחכמות יותר, בסביבת עבודה שבה הם מרגישים מוערכים והצרכים שלהם מטופלים," אמרה ג'וזפין טאו, שרת כוח-האדם של סינגפור. סמנכ"ל משאבי אנוש ברשת מלונות יוקרתיים בסינגפור, המגייסת עובדים גם מעבר לגיל 65, הוסיפה מניסיונה כי "עובדים מבוגרים נוטים להיות קצת יותר נאמנים וקפדנים". הנושא זוכה לכותרות תכופות למדי בערוץ חדשות אסיה.
ארה"ב
דו"ח ה-GSA נעדר המלצות מדיניות עבור ממשלת ארה"ב או עבור מעסיקים. עם זאת, נאמר בו כי על הקונגרס לתקן את חוקי המיסוי כדי לעודד עובדים מבוגרים להישאר מועסקים, וכי על המעסיקים ליישם "מדיניות ידידותית להזדקנות". אבל כיצד? עננה כבדה תלויה מעל כל היוזמות הטובות שהוזכרו. אלה הן התפיסות ודפוסי החשיבה שלנו כלפי הזִקנה, או במילים אחרות: גילנות, שמתבטאת כמובן באפליה הגילאית בשוק העבודה. "אנחנו נלחמים ברוח נגדית," אומר קאפלי, "ואני לא רואה שיש הרבה התקדמות בנושא." הוא צודק. זה עשוי להשתנות רק אם מעסיקים וממשלות יתחילו להתמודד עם האתגרים המורכבים האלה.
יחד עם הבעייתיות ביוזמות של מדינות בסופר-זִקנה, והעובדה כי הן אינן מציעות פתרונות כוללים לאריכות הימים אלא ממסכות את הפוטנציאל האנושי בזִקנה וקוטעות אותו בגיל כרונולוגי מסוים, אנחנו עדים כיום רק לתחילת הדרך, שצפויה עוד להתפתל ולהתפתח בעתיד. ב-2035, לראשונה, יחיו בקרבנו יותר בני 65 ומעלה מאשר צעירים מתחת לגיל 18. או כפי שדו"ח ה-GSA מטעים: "דמוגרפיה איננה גורל. הדרך שבה אנשים ומדינות מגיבים לחברה המזדקנת תקבע את העתיד." בינתיים, ניתן לצפות שהעתיד בתחום זה יתנהל יותר ויותר לאור מגמות של אין ואאוט, שפרסם באחרונה איגוד הגרונטולוגיה האמריקני בנוגע לחברות מזדקנות, המסתכמות למסר פשוט: אל תהיו מקובעים – הישארו חדשניים, יצירתיים וגמישים.
ה-GSA מזכיר מספר דרכים שבאמצעותן יפן, גרמניה וסינגפור שינו את מדיניות כוח העבודה הממשלתית שלהן כדי לשמר ולמשוך עובדים מבוגרים. קאפלי מסביר כי הרעיון בכל המקומות האלה הוא לגרום למעסיקים לחשוב על דרכים להתמודדות עם צרכי ההון האנושי, אבל מילה של אזהרה ראויה להיאמר – אחת הדרכים שבהן אנשים מבוגרים ממשיכים לעבוד במדינות אלה היא על ידי קיצוץ בשכרם, דבר המשקף הצעת ערך נמוכה יותר בזִקנה.
יפן
מספר המועסקים בני 65 ומעלה ביפן הגיע באחרונה לכ-8 מיליון. כיום הם מהווים שיא של כ-12% מכוח העבודה של יפן. 75% מהיפנים בגילאי 60 עד 64 עדיין עובדים, לעומת 60% בלבד מהאמריקנים בגילאים אלה, ואחוז דומה בישראל. בגילאי 65 ומעלה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במערב צונח לממוצע של כ-20%, אולם ביפן מבוגרים ממשיכים לעבוד.
אחת הסיבות לכך שעובדים יפניים רבים מועסקים מעבר לגיל הפרישה המסורתי הוא גיל הזכאות לקבלת קצבת פרישה מהביטוח הלאומי הממשלתי, שיעלה מ-62 ל-65 עד 2025. סיבה נוספת לכך שיותר מבוגרים עובדים ביפן: הממשלה היפנית דורשת כיום מחברות להעסיק את עובדיהן עד גיל 65 לפחות, כל עוד הם מעוניינים להמשיך לעבוד. המלכוד הוא שעובדים מבוגרים עדיין חייבים "לפרוש" בגיל 60; אז הם חוזרים לעבודה תחת מדיניות "תעסוקה מתמשכת" בשכר נמוך בהרבה. משכורות יפניות בגיל +61 הן כרבע פחות מאשר מתחת לגיל 60, מציין דו"ח ה-GSA.
בעיה נוספת היא משך הזמן של פתרונות כגון אלה לאורך החיים: לאחר גיל 65 מרחב הפתרונות מצטמק במידה ניכרת. שותפות ציבורית-פרטית הנקראת "סדנאות מרכז הכסף" מסייעת לגמלאים למצוא עבודה במשרות חלקיות, אבל באותו מלכוד: העבודות המוצעות הן בשכר נמוך – 400-500 דולר לחודש, ודורשות מיומנויות צווארון-כחול בלבד, כמו ניהול משק בית, אחזקת פארקים ותיקון אופניים. "מדובר למעשה ב-outplacement עבור מבוגרים," אומר קאפלי. "ביפן, המגמה היא פחות לשמר אנשים באותן עבודות זמן רב יותר, ויותר לנייד אותם לעבודות חלופיות, שיעשו דברים אחרים."
גרמניה
גם גרמניה מתמרצת מבוגרים לעבוד יותר, על ידי העלאת גיל הפרישה מ-65 ל-67 עד שנת 2029, בדומה לנעשה בישראל לגברים. אבל למדינה יש גם תכנית מסקרנת שנועדה לאפשר לאנשים להמשיך לעבוד, הנקראת "יוזמות 50 פלוס", ומספקת הדרכה ולמידה לכל החיים לאנשים מבוגרים. עובדים מבוגרים המוכנים לעבוד במשרות בשכר נמוך מקבלים השלמת שכר זמנית לצורך כך מהמדינה, במטרה לעודד אותם לא לפרוש ולהמשיך לעבוד.
סינגפור
סינגפור היא מדינה פרואקטיבית במיוחד כלפי עובדים מבוגרים, משום שהיא מזדקנת בקצב גבוה: ב-1999 רק 7% מהתושבים היו מעל גיל 65, ועד 2026 אחוז זה צפוי להאמיר ל-20%. מנהיגי סינגפור פיתחו יוזמה בת 70 נושאים כדי להפוך את מדינתם למה שהם מכנים "אומה לכל הגילאים". בשנה שעברה התקבלו תקנות המעודדות עובדים מבוגרים להישאר מועסקים, לפיהן על המעסיקים להציע חוזי העסקה חדשים לעובדים זכאים מגיל 62, המתחדשים מדי שנה עד גיל 67. אם חברה מסוימת אינה יכולה להציע משרה לעובד בגילאים אלה, עליה להעביר את מחויבותה למעסיק אחר או להציע לעובד תשלום חלופי.
אבל אליה וקוץ בה. אם הארגון שלך רוצה לשמר אותך, העבודה הקודמת שעשית היא מחוץ לשולחן, בין אם היית מנכ"ל או עובד שעתי. השכר הקודם שלך לא ממש משנה. שיעור התשלום החדש נתון למשא ומתן. סינגפור אומרת למעשה לעובדיה המבוגרים: רוצים להמשיך לעבוד? בסדר, אבל אתם לא יכול להיות מנהלים. במצב הזה, מנהלים צעירים נדרשים לנהל עובדים מבוגרים בצורה אחרת ולכבד את ניסיונם. כמה טוב זה עובד? שווה לחקור את זה.
"הסטנדרט החדש תומך בסינגפורים מבוגרים לעבוד כל עוד הם מוכנים ומסוגלים, בעבודות שהן בטוחות יותר וחכמות יותר, בסביבת עבודה שבה הם מרגישים מוערכים והצרכים שלהם מטופלים," אמרה ג'וזפין טאו, שרת כוח-האדם של סינגפור. סמנכ"ל משאבי אנוש ברשת מלונות יוקרתיים בסינגפור, המגייסת עובדים גם מעבר לגיל 65, הוסיפה מניסיונה כי "עובדים מבוגרים נוטים להיות קצת יותר נאמנים וקפדנים". הנושא זוכה לכותרות תכופות למדי בערוץ חדשות אסיה.
ארה"ב
דו"ח ה-GSA נעדר המלצות מדיניות עבור ממשלת ארה"ב או עבור מעסיקים. עם זאת, נאמר בו כי על הקונגרס לתקן את חוקי המיסוי כדי לעודד עובדים מבוגרים להישאר מועסקים, וכי על המעסיקים ליישם "מדיניות ידידותית להזדקנות". אבל כיצד? עננה כבדה תלויה מעל כל היוזמות הטובות שהוזכרו. אלה הן התפיסות ודפוסי החשיבה שלנו כלפי הזִקנה, או במילים אחרות: גילנות, שמתבטאת כמובן באפליה הגילאית בשוק העבודה. "אנחנו נלחמים ברוח נגדית," אומר קאפלי, "ואני לא רואה שיש הרבה התקדמות בנושא." הוא צודק. זה עשוי להשתנות רק אם מעסיקים וממשלות יתחילו להתמודד עם האתגרים המורכבים האלה.
יחד עם הבעייתיות ביוזמות של מדינות בסופר-זִקנה, והעובדה כי הן אינן מציעות פתרונות כוללים לאריכות הימים אלא ממסכות את הפוטנציאל האנושי בזִקנה וקוטעות אותו בגיל כרונולוגי מסוים, אנחנו עדים כיום רק לתחילת הדרך, שצפויה עוד להתפתל ולהתפתח בעתיד. ב-2035, לראשונה, יחיו בקרבנו יותר בני 65 ומעלה מאשר צעירים מתחת לגיל 18. או כפי שדו"ח ה-GSA מטעים: "דמוגרפיה איננה גורל. הדרך שבה אנשים ומדינות מגיבים לחברה המזדקנת תקבע את העתיד." בינתיים, ניתן לצפות שהעתיד בתחום זה יתנהל יותר ויותר לאור מגמות של אין ואאוט, שפרסם באחרונה איגוד הגרונטולוגיה האמריקני בנוגע לחברות מזדקנות, המסתכמות למסר פשוט: אל תהיו מקובעים – הישארו חדשניים, יצירתיים וגמישים.
מקור: איגוד הגרונטולוגיה האמריקני
תגובות
הוסף רשומת תגובה