מי היה וולטר ג'נקינס ומדוע חשוב להיזכר בסיפורו דווקא היום?

בשערורייה מביכה שהתרחשה לפני למעלה מ-50 שנה בארה"ב והציתה להבה גדולה של הומופוביה, נתפס עוזרו הקרוב של הנשיא ג'ונסון מקיים מגעים אסורים עם חייל בדימוס. מה הפרשה הזו יכולה ללמד אותנו היום על סובלנות? טור מיוחד לשבוע הגאווה

לפני ימים ספורים שודרה בבכורה בישראל, במקביל לשידורה בארה"ב, הדרמה עטורת השבחים 'לאורך כל הדרך' בכיכובו של בראיין קראנסטון ('שובר שורות') המצוין כנשיא ארה"ב ה-36 לינדון ג'ונסון. הדרמה עוסקת בשנת נשיאותו הראשונה והסוערת של ג'ונסון, שהחלה באורח טרגי לאחר הירצחו של קודמו בתפקיד, ג'ון קנדי, ובשוליה שערורייה הכרוכה בדמותו של עוזרו הנאמן וולטר ווילסון ג'נקינס, שהוצא בכוח מהארון כהומוסקסואל על-ידי הממסד לאחר שנתפס מקיים יחסי-מין בשירותים ציבוריים.

52 שנים חלפו מאז אותה תקרית, המשקפת ימים חשוכים מבחינת המודעות ללגיטימציה של הקהילה הגאה, הנמצאת כיום ובצדק במקום שונה לגמרי. בעוד שג'ונסון הדמוקרט היה אחד הנשיאים המובילים בקידום זכויות האזרח ובחקיקה חברתית (הסרט מתמקד במאבקו לשוויון זכויות לקהילה האפרו-אמריקנית), באותה עת ממש מיעוט אחר, הומוסקסואלים במקרה זה, נרדף והושפל ללא הגנה דומה מצד הממשל. הסיפור הזה כמובן לא יכול היה להתרחש בימינו אלה. אבל זהו סיפור שחשוב להיזכר בו כי הוא יכול לספק פרספקטיבה היסטורית להישגי הקהילה הגאה, וגם תובנה חשובה לכך שבעודנו נלחמים לייצר חברה צודקת ושוויונית לקבוצות אוכלוסייה מסוימות (להט"בים לדוגמה) עשויות להישלל זכויות מקבוצות אוכלוסייה אחרות (למשל זקנים או ערבים) בגלל סטיגמות ודעות-קדומות שאיננו מודעים אליהן.

נחזור לצמד ג'ונסון-ג'נקינס. היחסים העמוקים בין השניים נרקמו עוד ב-1939, כאשר ג'נקינס נקטף מהלימודים באוניברסיטת טקסס והחל לעבוד עם ג'ונסון כעוזרו בקונגרס. ג'נקינס שיחק תפקיד חשוב באיסוף תרומות למערכות הבחירות של ג'ונסון ובהשגת מידע פוליטי רגיש מיריבים, תוך נטילת סיכונים בחשיפתו כמבצע דרישות בלתי-שגרתיות מצד ג'ונסון, והפך ברבות-הימים לעוזרו האינטימי כאשר טיפל בענייניו האישיים ביותר של הנשיא.

וולטר ג'נקינס בבית הלבן, 1964 (מקור: LBJ Presidential Library)

ג'נקינס ניצל שוב ושוב מחשיפה פוליטית לאורך שנים, אבל חודש לפני הבחירות לנשיאות, ב-7 באוקטובר 1964 לא צלח לו מזלו. זה קרה לאחר שבילה במסיבת קוקטייל במשרדי הניוזוויק בוושינגטון. בדרכו הביתה עצר לבקר בחדר הגברים ב-YMCA. בעת שהותו שם נעצר על-ידי משטרת קולומביה לאחר שנתפס מקיים 'יחסי-מין פרועים' בתא השירותים עם חייל בדימוס. התקרית תוארה כאחד מ'מעצרי בית-התה' (מינוח ששימש לציון מעצר על רקע יחסים הומוסקסואליים אסורים) המפורסמים ביותר באמריקה. הקנס על המעצר היה 50 דולר, אולם שמועות על האירוע שהופצו במשך כמה ימים בקרב פעילי המפלגה הרפובליקנית הגיעו גם לעיתונות. עיתונים מסוימים, כמו השיקגו-טריביון והסינסינטי-אנקוויירר, סירבו בתחילה לפרסם את הידיעה, אך לעיתונאים נודע עד מהרה כי ג'נקינס נעצר באשמה דומה ב-1959, ובאותו חדר-טואלט ממש, מה שהקשה על תירוץ הידיעה כעודף-עבודה, או כפי שעיתונאי אחד תיאר כ'עייפות-קרב'.

וכך, בסופו של דבר, שבוע לאחר התקרית, התקשר אחד מעורכי עיתון בשם הוושינגטון-סטאר לג'ונסון וביקש תגובה. ג'ונסון הפעיל לחץ ניכר על העיתון לא להדפיס את הסיפור, בציינו כי ג'נקינס נשוי באושר ואב לשישה וכי התקרית היתה ככל הנראה תוצאה של הפרזה באלכוהול. הוא גייס את פרקליטו האישי כדי לשכנע את עורך העיתון להימנע מפרסום אבל כל זה לא עזר. הסיפור הופיע בוושינגטון-סטאר, וכפי שתואר בסרט, ג'ונסון חשש מהשלכותיו על מערכת הבחירות ואילץ את עוזרו הנאמן לשים את המפתחות. לאחר שהסטאר הדפיס את הסיפור, הוא הופץ על-ידי סוכנויות הידיעות, וג'נקינס אכן התפטר באותו היום. ג'ונסון הורה מיד לבצע סקר כדי לקבוע את תגובת הציבור לפרשה. הסקר מצא כי השפעתה על הבוחרים הייתה זניחה. הנשיא הודיע ​​כי רק הוא היה בקשר עם העיתונות על התקרית, אך אשתו, ליידי בירד ג'ונסון, הוציאה הצהרת תמיכה משלה בג'נקינס, שלא פצה את פיו בפומבי מרגע זה ואילך מרוב עלבון ומבוכה.

כששמע את החדשות על ג'נקינס, ראש ה-FBI ג'יי אדגר הובר (שהיה הומוסקסואל בארון בעצמו אך באופן פרדוקסלי נהג לרדוף ולסחוט באכזריות את מתנגדיו ובהם גם הומוסקסואלים) שיגר לג'נקינס זר פרחים והביע את צערו על כך שאיבד את משרתו. המחווה המלאכותית הזו נועדה להסוות את מעורבותו של הובר עצמו בשערורייה ואת נקמתו בג'ונסון. בין השניים שררו יחסי תיעוב.

מספר חברי קונגרס קראו ל-FBI לחקור את הפרשה, בהיותם מודאגים מהעובדה כי לשכת החקירות לא ידעה על שהתרחש ב-YMCA חמש שנים קודם לכן. בהמשך, בעודו מצפה לטענה כי ג'נקינס נסחט (על רקע היותו בארון), ג'ונסון הורה מיד על חקירת FBI. הוא ידע כי הובר יצטרך לנקות את הממשל מכל בעיה ביטחונית אפשרית, אחרת ה-FBI עצמו יואשם בכך שלא חקר את ג'נקינס כראוי קודם לכן. במהלך החקירה התגלה עברו המפוקפק לכאורה של ג'נקינס כקולונל בחיל-האוויר, ונטען כי הוא ניסה להפעיל את השפעתו כדי להחזיר לצבא קצין שהודח על עבירות מין וכן כי היו לו קשרים מסוימים עם 'סוטי מין'. אולם בתום החקירה, ב-22 באוקטובר, הובר דיווח כי לא היה כל פגם ביטחוני בהתנהלותו של ג'נקינס. ג'ונסון אמר מאוחר יותר כי 'לא יכולתי להזדעזע יותר מוולטר ג'נקינס מאשר אם הייתי שומע שליידי בירד ניסתה לרצוח את האפיפיור', וטיפח תיאוריות קונספירציה על הפללתו המכוונת של ג'נקינס. ג'ונסון טען כי לפני מעצרו ג'נקינס השתתף במסיבת קוקטייל שבה המלצרים נכחו קודם לכן בוועידה הרפובליקנית, למרות שהמפלגה התארחה במשרדי הניוזוויק כדי לחגוג את פתיחת המשרדים החדשים של העיתון.  

ג'נקינס (משמאל) עם צוות הקונגרס של הנשיא. ג'ונסון ואשתו ליידי בירד מימין. (מקור: LBJ Presidential Library)

התקרית אמנם הביכה את הממשל, אך הייתה לה השפעה מועטה על הקמפיין לבחירתו מחדש של הנשיא, שלאורך כל הדרך הוביל על יריבו, בארי גולדווטר, בהפרש גדול. באחד מטורי הדעה נכתב כי התקרית החייתה והמחיזה את כל הרגשות הקשים על מוסר, קליקות פוליטיות והחבורה הטקסנית בוושינגטון. אבל המעצר של ג'נקינס הועם במהירות בצל עניינים בינלאומיים: הדחתו של שליט ברית-המועצות ניקיטה חרושצ'וב ב-14 באוקטובר, עליית הלייבור לשלטון בבריטניה למחרת היום, והניסוי הגרעיני שביצעה סין ב-16 באוקטובר. המקרה נעלם כל כך מהר מהזירה הפוליטית עד שהסוקר הראשי של מערכת הבחירות העיר כי העובדה המדהימה ביותר בכל האירועים היא שהאומה כולה ניצבה בפני העובדות שנחשפו – והמשיכה הלאה במשיכת כתפיים.

גולדווטר, שהכיר את ג'נקינס מן הסנאט ומשירות המילואים, הכחיש בתחילה את היכרותם, ולא הגיב על האירוע בעת מסע-הבחירות בשל החשש מענייני חוסר-מוסריות. במקום זאת, מאחר שסוכני ה-FBI ידעו זאת וחקרו אותו על ג'נקינס, הוא ביקש מהובר בפומבי להסביר מדוע ג'נקינס לא עבר בדיקה ביטחונית קפדנית לפני הצטרפותו לצוות הבית הלבן. אנשי הקמפיין של גולדווטר הפיצו סטיקרים וכפתורים במטרה ללעוג לנשיא: 'ג'נקינס הוא הנורה של LBJ (לינדון בי ג'ונסון) – לא פלא שהוא כיבה את האורות', וגם: 'לאורך כל הדרך עםLBJ  היזהרו מלעבור דרך ה-YMCA'. במהלך שארית הקמפיין גולדווטר רמז מדי פעם על השערורייה, והתייחס בציניות מופגנת ל'צוות המסקרן שינהל את המדינה' להנאת הקהל המשועשע. ג'ונסון התייחס לפרשה באופן כללי בלבד בעת המסע. בפיטסבורג ב-27 באוקטובר, הוא אמר לקהל כי בממשלה קורים גם 'דברים מצערים', קורה ש'אנשים מאכזבים אותך', 'עושים טעויות' ונאלצים להתפטר, וכי 'חקירות צריכות להתקיים ללא משוא פנים'.

בהזדמנות הזו ניצלו עיתונאים אחרים את חגיגת ההומופוביה וההשמצות (באותם ימים להיות הומו היתה השמצה) כדי להוציא מהארון הומוסקסואל אחר בשם ארתור ונדרברג ג'וניור, בנו של ארתור ונדרברג האב, שהיה סנטור רפובליקני ואחד ממייסדי האומות-המאוחדות. ונדרברג ג'וניור היה פקיד ממשל רפובליקני בעצמו. ב-15 באוקטובר, העיתונאי ג'יימס רסטון מהניו-יורק טיימס הביע תמיכה בג'ונסון וכתב כי 'הנשיא אייזנהאואר היה נבוך במקרה דומה כלפי אחד המינויים שלו בממשלו הראשון'. בעקבותיו, בעל הטור הפופולרי בוושינגטון מרי-גו-ראונד דרו פירסון כבר לא התאפק וציין במפורש כי היה זה ונדרברג ג'וניור ש'לא היה מסוגל לעבור בדיקות אבטחה בשל בעיות הומוסקסואליות'. למרבה התדהמה, ג'ונסון אישר את האאוטינג בעצרת בחירות, באומרו ש'סטיות מיניות התגלו גם בממשל אייזנהאואר', שתירץ בזמנו את היעלמותו של ונדרברג ג'וניור מהמגרש הפוליטי בבעיות בריאותיות.

דווקא הכנסייה ניסתה להנמיך את הלהבות. ב-29 באוקטובר, קבוצה של כמרים, בישופים ומנהיגי כנסיות קראו לחדול עם ההעלבה הפומבית והוציאו הצהרה בזו הלשון: 'אנו רואים את האפיזודה של ג'נקינס כמקרה של חולשה אנושית. אם יש במקרה מרכיב ביטחוני, תנו לו להתנהל בתנאים שלו ולא כתירוץ לסיפוק יצר הסקרנות הפוריטני או הצדקנות של חלק מהציבור'.

אחרי הבחירות, ארגון בריאות הנפש האמריקאי כתב לנשיא ג'ונסון במחאה על ה'היסטריה' סביב המקרה: 'לחייו הפרטיים והנטיות של אזרח, אם הוא עובד ממשלה אם לאו, אין בהכרח השפעה על היכולות והתועלת שלו או על תחושת האחריות בעיסוקו. העובדה כי בן-אדם הוא הומוסקסואל לכשעצמה, כפי שהדבר משתמע בתוקף במקרה של מר ג'נקינס, אינה גורמת לו להיות פחות יציב או בעל סיכון ביטחוני יותר מכל אדם הטרוסקסואלי'.

ב-17 בנובמבר, ביקרה ליידי בירד את בני הזוג ג'נקינס שהתכוננו לחזור לביתם בטקסס. היא דיווחה ביומנה כי הזוג קיבל 'מבול של דואר' ממכרים ומהציבור ש'נראה כל כך מבין', בהם מכתבו של הפובליציסט הידוע ג'וזף אלסופ, שתמך בג'נקינס בפומבי, בהיותו הומו בארון כמוהו.

ג'נקינס ב-1963

ג'ונסון לא מינה מחליף לג'נקינס, אלא ביזר את תחומי האחריות שלו בקרב מספר חברי צוות הבית הלבן. דובר הבית הלבן, ג'ורג רידי, אמר לכתבים בטון דרמטי: 'הרבה מהקשיים של הנשיא ניתן לייחס לעובדה שוולטר נאלץ לעזוב. כל ההיסטוריה היתה עשויה להיות שונה אם זה היה לא קורה'. היועץ המשפטי לממשלה היוצא, רמזי קלארק, אמר כי התפטרותו של ג'נקינס 'קיפחה מהנשיא את עוזרו היחיד, היעיל והמהימן ביותר, ותהיינה לכך השלכות עצומות בזמנים קשים'. לאחר שעזב את וושינגטון, חזר ג'נקינס לטקסס וחי את שארית חייו באוסטין, שם עבד כרואה חשבון ויועץ לניהול. הוא נשאר קרוב למשפחת לינדון ג'ונסון למשך שארית חייו. החל מתחילת שנות ה-70 חי בנפרד מאשתו וששת ילדיו. הוא מת בשנת 1985, בגיל 67, חודשים ספורים לאחר שסבל משבץ.